ת"א 1318/06

תקציר

התובע, מר גריגורי קרוק, טען לשותפות עם הנתבע, מר גנדי לוריה, בפרויקט בנייה בבית דגן. עוד טען קרוק כי הנתבעים, לוריא וחברתו ג. לוריה בע"מ, גרמו לו במרמה להאמין כי יש לו זכויות שוות בפרויקט ובחברה, כשלמעשה לא היו לו כאלה. עוד טען קרוק כי הבנק, בנק הפועלים בע"מ, שליווה את הפרויקט, פעל ברשלנות בכך שלא סיפק לו תרגומים וגילויים נאותים, מה שהוביל אותו לחתום על ערבויות בלתי מוגבלות לפרויקט. הנתבעים הכחישו את קיומה של שותפות וטענו כי קרוק הסכימה לרכוש מחצית ממניותיה של לוריה בחברה, אך לא עשתה כן. עוד טענו כי הבנק מילא את התחייבויותיו כלפי קרוק. בית המשפט פסק לטובת הנתבעים, וקבע כי קרוק לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו לבסס קיומה של שותפות. הראיות הראו כי מערכת היחסים בין הצדדים הייתה מעורפלת וללא הסכם שותפות ברור. בעוד קרוק סבר כי הוא שותף בפרויקט, גרסת הנתבעים לפיה קרוק עתיד להפוך לשותף בחברה עם השקעה של 600 אלף דולר הייתה משכנעת יותר. היעדר הסכם שותפות כתוב ועדויות סותרות הקשו על קביעת העובדות. בית המשפט גם לא מצא ראיות להונאה או רשלנות מצד הנתבעים או הבנק. לא הוכח כי לוריה הטעתה את קרוק באשר לטיב זכויותיו בפרויקט או בחברה. זאת ועוד, התנהלות הבנק נמצאה ראויה, ללא כל אינדיקציה לחוסר תום לב או להפרת חובות הגילוי שלו. תביעותיו של קרוק נגד שני הנתבעים נדחו, והוא חויב לכסות את הוצאות הבנק בסך 35,000 ₪.