ת"א 15395/04

תקציר

התובע, עובד זר מניגריה, תבע פיצויים מהנתבעת, מדינת ישראל, בגין מעצר שווא וכליאת שווא. התובע פנה למינהל ההגירה לקבלת סיוע בגביית שכרו ממעסיקו ובחזרתו לארץ מולדתו, אך נעצר ועוכב במקום. בית המשפט קבע כי המעצר לא היה מוצדק וכי מעצרו של התובע למשך 13 יום מהווה מעצר שווא. בית המשפט קבע כי המדינה לא הפעילה מידתיות במעצרו של התובע ויכלה לנקוט אמצעים דרסטיים פחות כדי לסייע לו. בנוסף, קבע בית המשפט כי השיהוי שביצעה המדינה בשחרורו של התובע בעקבות צו בית משפט היה בלתי סביר ובלתי מתקבל על הדעת. כתוצאה מכך, פסק בית המשפט לטובת התובע ופסק לו פיצוי בסך 13,000 ₪ בגין 13 ימי מעצר השווא, בצירוף ריבית והוצאות. הסכום חושב לפי 1,000 ₪ ליום, תוך התחשבות בנזקים הלא ממוניים של התובע, לרבות סבל, עוגמת נפש ופגיעה בכבודו ובחירותו. בית המשפט הדגיש את חשיבות כיבוד זכות היסוד לחירות וציין כי על פעולות המדינה כלפי עובדים זרים לגלות רגישות מיוחדת והקפדה על זכויותיהם החוקתיות הבסיסיות.