ע"א 1905-03-15

תקציר

השאלה המרכזית במקרה דנן היא האם דרישת התשלום מהווה חיוב כפול העולה כדי חיוב יתר, שעל המערערים להשיב לו. המשיב, שביקש להחריג תשלום זה מהחברה, נשא בנטל ההוכחה בעניין זה. בית הדין קבע, כי מאחר שהיו בידי המערערים ראיות קריטיות בדבר חלוקת הסכמי העבודה וחישוב ההוצאות מול ההיטלים, עבר נטל הבאת הראיה אל המערערים. בית משפט קמא מצא כי המשיב עמד בנטל הראיה הראשוני וכי המערערים לא הוכיחו די הצורך את העדר החפיפה בין הוצאות הפיתוח לבין היטלי הפיתוח. באופן ספציפי, בית המשפט בחן את חיובי המים והתיעול ומצא לטובת עמדת המשיב כי לא ניתן לגבות אותם בנוסף להוצאות הפיתוח ששולמו בעבר, שכן לא הוצגו די ראיות לגבי טיבם. בית המשפט דן גם בהארכת החזות ודחה את טענתם הפרוצדורלית של המערערים בסוגיה זו. כמו כן, נקבע כי הוצאות הפיתוח והיטלי הפיתוח הם תשלומים שונים מבחינה רעיונית, והאחרונים, בהיותם מבוססים על צרכי הפיתוח של האזור כולו, מצדיקים את החיוב השוטף למרות תשלומים קודמים של הוצאות פיתוח. הערעורים נדחו, למעט ערעור התאגיד, שהסתיים בקביעה כי על המערערים לשלם למשיב סך של 209,838 ₪, בתוספת 10,498 ₪ ביחד ולחוד. כן חויב התאגיד לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח, ואילו המערערים 1 ו-2 חויבו בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ש"ח.