ת"פ 58893-11-18

תקציר

הנאשם נכנס לשני סניפי בנקים והציג בפני פקידי הבנק פתק עליו נכתב "מדובר בשוד", ובו דרש מהם למסור כספים. ההגנה טענה כי העובדות כפי שהוצגו מהוות את עבירת הגניבה ולא השוד, כפי שנטען בכתב האישום. השופט חלק על כך, והגיע למסקנה כי מעשיו של הנאשם מהווים עבירת שוד כהגדרתה בסעיף 402 לחוק העונשין. הפתק שהציג הנאשם, בצירוף סימנים מילוליים ושפת גוף, איים במרומז באלימות, וכל אדם סביר היה מפרש זאת ככזה. השופט הדגיש כי עבירת השוד מגנה הן מפני עבירות רכוש והן מפני עבירות אלימות, ואילו גניבה באמצעות הפחדה מגנה על רכוש בלבד. עוד קבע השופט כי כתב האישום הוגש כראוי וכי לא היה חוסר שוויון בהחלטות האישום של התביעה. עובדות המקרה, לרבות השימוש בפתק מאיים וסכום הכסף המשמעותי הכרוך בכך, תמכו באישום השוד. בנוסף, השופט לא מצא כל פגם או פגם בכתב האישום, כלומר לא ניתן לבטלו בנימוקים אלה. לפיכך, נדחו טענותיו המקדמיות של הנאשם, והעובדות כפי שהוצגו בכתב האישום תמכו באישום השוד.