ע"א 10907/03

תקציר

בתיק ערעור זה ביקש בנק לאומי ישראל בע"מ (המערער) לקבל בחזרה כספים שהופקו משירותי אשפוז שניתנו על ידי יונית חברה לניהול בתי אבות בע"מ (יונית) ומחליפתה, יונית 2000 בע"מ, כאשר משרד הבריאות הוא המשלם. בית המשפט המחוזי בחיפה דחה תחילה את טענת הבנק בנימוק שהעברת זכויותיה של יונית ליונית 2000 לא הפרה הסכם משוכלל עם הבנק. יונית, מפעילת בית אבות פרטי, קיבלה אשראי משמעותי מהבנק, המובטח בשעבוד צף המכסה את כל נכסיה. שעבוד זה כלל סעיף מגביל על העברות נכסים מחוץ לעסקים רגילים ללא הסכמת הבנק, ולמרות שהוא נרשם, השעבוד לא התגבש. הבנק טען כי העברת הזכויות של יונית ליונית 2000 הפרה שעבוד זה ועלתה כדי הברחת נכסים. בית המשפט המחוזי מצא כי השעבוד לא התגבש שכן צעדים פרוצדורליים חיוניים כמו מינוי כונס נכסים לא נעשו על ידי הבנק. יתר על כן, היעדר אישור משרד הבריאות למכתב המחאת הזכויות הגביל את האכיפה נגדו. בית המשפט קבע כי הן תביעות ההתיישנות שנקבעו והן תביעות הרשלנות נגד המשרד חסרות שחר. בתוך כך, נדחתה גם תביעתה שכנגד של יונית 2000, שטענה לכפייה ביחס לערובות. בערעור טען הבנק כי שגה בית המשפט בכך שלא ראה די בתניית ההגבלה הרשומה כדי להעדיף את תביעתו על פני זכויותיה של יונית 2000. מפסק הדין עולה כי יונית 2000 ידעה בפועל על תנאי השעבוד, שכן בעלי העניין שלה היו מקורבים לבעלים של יונית. בית המשפט העליון נעתר חלקית, והורה לבחון מחדש האם השעבוד הצף התגבש במשתמע עם הפסקת פעילותה של יונית לאחר ההעברה, ולבחון ניכוי אפשרי של עלויות תפעול שנגרמו ליונית 2000. פסק הדין הוסיף והטיל על יונית 2000 הוצאות ערעור בסך 25,000 ₪.