עפס"פ 17052-11-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, בלבד בהתבסס על הנתונים שסופקו: **נושא הדיון:** ערעור על החלטת בית משפט השלום לדחות בקשה לפסילת שופט מלדון בתיק, עקב חשיפה לכאורה לראיות בהליך קודם. **העובדות הרלוונטיות:** 1. הוגש כתב אישום נגד המערער בעבירות לפי חוק התכנון והבניה. 2. בטרם הדיון בתיק העיקרי, הגישה המדינה בקשה לצו הפסקה שיפוטי ביחס למקרקעין נשוא הכתב אישום. 3. בית המשפט (המותב) נעתר לבקשה במעמד צד אחד וקבע כי קיימות ראיות לכאורה לשימוש אסור במקרקעין. 4. בדיון הקראה בתיק העיקרי, טען המערער כי המותב צריך לפסול עצמו מלדון בתיק, בטענה שנחשף לראיות חופפות וקבע קביעות מקדמיות. 5. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות, תוך שקבע כי חשיפה לראיות בהליכים מקדימים אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות, וכי פרטי החומר לא נחרתו בזיכרונו. 6. המערער ערער על החלטה זו, תוך טענות לגבי הפגם במועד מתן ההחלטה, חשיפה ל"מסה קריטית" של ראיות, והצורך במראית פני הצדק. **עקרונות משפטיים מרכזיים:** 1. **מבחן הפסלות (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט):** המבחן המרכזי לפסילת שופט הוא קיומן של נסיבות שיש בהן כדי ליצור **חשש ממשי למשוא פנים**. זהו מבחן אובייקטיבי, הבוחן כיצד הדברים נראים מנקודת מבט של הצד המתדיין הסביר, ולא בהכרח מהי תחושתו האישית של השופט. 2. **חשיפה לראיות בהליכים מקדימים:** ההלכה הפסוקה קובעת כי עצם העובדה ששופט דן בהליך אחר בעניינו של נאשם, או נחשף לחומר ראיות שנוגע אליו לפני הדיון בהליך העיקרי, **אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות**. הדבר נחשב עניין שבשגרה בהליכים משפטיים, במיוחד כאשר מדובר בהליכים מקדמיים כגון בקשה לצו הפסקה שיפוטי. 3. **"מסה קריטית" של ראיות:** על מנת שעצם החשיפה לראיות בהליך מקדים תצדיק פסילת שופט, יש לבחון האם החומר שאליו נחשף השופט עולה כדי "מסה קריטית". בחינה זו מתחשבת במספר גורמים: * **טיב והיקף הראיות:** מה הייתה איכות החומר ומה הייתה כמותו. * **פרק הזמן שחלף:** ככל שחלף יותר זמן, כך פוחתת הסבירות שהראיות "נצרבו" בזיכרון באופן שמשפיע על המשך הדיון. * **מידת "היחרטות" הראיות בזיכרון:** האם השופט זוכר את פרטי הראיות באופן שיכול להשפיע על עמדותיו. * **אמירות השופט:** האם השופט עצמו התבטא באופן שמעיד על "נעילת דעה" או קביעת ממצאים עובדתיים נחרצים. * **אופי ההחלטה המקדמית:** האם ההחלטה ניתנה במעמד צד אחד, ללא דיון, על בסיס ראיות לכאורה בלבד, ללא ממצאי מהימנות או קביעות עובדתיות מפורטות. 4. **"עדות עצמית" של השופט:** בית המשפט העליון דוחה בדרך כלל את הטיעון כי השופט אינו יכול להעיד על זיכרונו או על דעתו. אמנם המבחן הוא אובייקטיבי, אך דברי השופט לגבי מידת הזיכרון שלו מהחומרים הרלוונטיים הם שיקול שיש להתחשב בו. 5. **מראית פני הצדק:** גם אם לא קיימת עילת פסלות מוצדקת על פי המבחן הרגיל, לעיתים ניתן להורות על העברת הדיון מטעמי מראית פני הצדק, אם ישנו חשש ממשי של המתדיין כי לא יזכה למשפט הוגן. אולם, זהו סעד שניתן במקרים חריגים. 6. **הליך שיפוטי תקין:** פגם במועד מתן החלטה (כגון מתן החלטה לפני חלוף המועד להגשת אסמכתאות) מהווה "פגם", אך השאלה היא האם הוא מקים **חשש ממשי למשוא פנים** או הופך את ההליך ל"משחק מכור". **חידושים ודגשים בפסק הדין:** * **הדגשת השגרה של הליכים מקדימים:** פסק הדין מחזק את ההבנה כי מעורבות ראשונית של שופט בהליכים מקדימים (כמו בקשה לצו הפסקה שיפוטי) היא שכיחה ואינה מובילה אוטומטית לפסילה. הדגש הוא על **היקף ומהות** החומר שאליו נחשף השופט. * **הבחנה בין "ראיות לכאורה" ל"קביעת ממצאים":** פסק הדין מבהיר כי קביעת קיומן של "ראיות לכאורה" במסגרת הליך מקדמי (כמו צו הפסקה שיפוטי) אינה שקולה לקביעת ממצאים עובדתיים נחרצים או קביעת מהימנות, ואין בה כדי לנעול את דעתו של השופט בהליך העיקרי. * **התייחסות למגבלות ניהוליות:** אף על פי שזהו נימוק משני, התייחסות בית המשפט העליון לעובדה שמספר השופטים העוסקים בנושא מצומצם במחוז, מלמדת על נכונות לשקול גם שיקולים פרקטיים ביישום עקרון הפסלות. * **הקשר בין פגם פרוצדורלי לחשש למשוא פנים:** פסק הדין מאזן בין ההכרה בפגם פרוצדורלי (מתן החלטה טרם חלוף מועד הגשת אסמכתאות) לבין הדרישה להוכחת חשש ממשי למשוא פנים. נראה כי פגם פרוצדורלי כשלעצמו, ללא הוכחה להשפעתו על חוסר הוגנות או "נעילת דעה", לא יצדיק פסילה. **מסקנה:** בית המשפט העליון דחה את הערעור ואישר את החלטת בית משפט השלום לדחות את בקשת הפסלות. נקבע כי המערער לא עמד ברף הגבוה הנדרש להוכחת חשש ממשי למשוא פנים, וכי החשיפה לראיות במסגרת בקשה לצו הפסקה שיפוטי, באופן שהתבצע במקרה זה, אינה מצדיקה את פסילת השופט. כמו כן, הפגם במועד מתן ההחלטה לא נחשב די בו כדי להקים עילת פסלות.