ת"א 42167/05

תקציר

התובע, עו"ד במקצועו, הגיש תביעה כספית להוצאות טרחת עורך דין נגד הנתבע, שהוא בעל זכויות קנייניות בחלקת אדמה. התביעה הינה ל-10% משווי החלקה, בהתבסס על פעולות התובעת לשינוי תכנית המתאר החלה על הקרקע, שהובילה לקביעת זכויות הבנייה, וכתב התחייבות בלתי חוזר חתום על ידי בעלה המנוח של הנתבעת. המכתב חייב את המנוח לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין עם שינוי ייעוד המגורים של החלקה. עוד טוענת התובעת כי המנוח חתם על כתב התחייבות שני בשנת 1987. הנתבע הגיש תביעה שכנגד, בטענה לזיוף כתב ההתחייבות השני וביקש מבית המשפט להכריז עליו כחסר תוקף. בית המשפט מצא כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח את זיוף כתב ההתחייבות השני, אך גם כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה לקיומו של מכתב זה. לפיכך, רק כתב ההתחייבות הראשון, המחייב את הנתבע לשלם שכר טרחה עבור שמינית מהחלקה, היה תקף. בית המשפט פירש את נוסח ההתחייבות – "השגת שינוי ייעוד לבנייה" – כך שיכלול את המשך פעולותיה של התובעת לאחר החלטת המועצה הארצית, ומשכך התביעה לא התיישנה. בית המשפט קיבל גם את תביעת התובע לעילות חלופיות של עשיית עושר ולא במשפט, וציין כי מאמציו במשך 16 שנה הצליחו להשיב את זכויות הבנייה בחלקות. עם זאת, בית המשפט מצא כי ניסיונו של התובע לאכוף את כתב ההתחייבות השני והתנהלותו לא היו תקינים, ולכן פסק לו שכר טרחה רק עבור השמינית הראשונה של המגרש, בהתאם להתחייבות תקפה. להערכת השמאי מדובר בסכום של 35,000 ₪, שבית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע. בית המשפט לא פסק הוצאות לאף אחד מהצדדים.