ע"ר 8452-08-15

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעקרונות המשפטיים והחידושים שעולים ממנו, בהתבסס על המידע שסופק: **ע"ר 8452-08-15 שפירו נ' מדינת ישראל (משטרת ישראל) ואח' - ניתוח משפטי** **רקע עובדתי וטענות המערער:** המערער, איגור שפירו, הגיש ערעור על החלטת רשם בית המשפט המחוזי לדחות את בקשתו לפטור מתשלום אגרה או לדחיית תשלומה. לטענת המערער, הוא עלה לארץ בשנת 2000, ובשנת 2007 הביא עמו אבן יקרה בשווי של כ-24 מיליון דולר, כאשר חלקו בה הוערך בכ-21 מיליון ש"ח. באותה שנה, לטענתו, נשדד ונגנבה ממנו האבן. בעקבות תלונתו, נתפסה האבן על ידי המשטרה והוחזקה אצל המשיב 2. המערער טוען כי למרות הליכים משפטיים תלויים ועומדים, נמסרה האבן למשיב 2 ביום 29.4.08, ובכך נגרם לו נזק בסך של 21,647,000 ש"ח. בגין נזק זה, הגיש המערער תובענה כנגד משטרת ישראל והמשיב 2, ובעניינה הוגשה בקשת הפטור מאגרה. **החלטת בית המשפט - דחיית הערעור על הסף:** בית המשפט המחוזי (השופט יעקב שינמן) קבע כי דין הערעור להידחות על הסף, תוך שהוא מאמץ במידה רבה את נימוקיו של השופט אבי פורג שדחה את בקשת הפטור המקורית. עיקר הנימוקים לדחיית הערעור הינם פרוצדורליים ומתבססים על שימוש לרעה בהליכי בית המשפט והתנהלות חוזרת ונשנית בניגוד לדין. **עקרונות משפטיים וחידושים שעולים מפסק הדין:** 1. **השתק עילה (Res Judicata) ושימוש לרעה בהליכי בית משפט:** * השופט פורג (ואומץ על ידי השופט שינמן) קבע כי התנהלותו של המערער, אשר הגיש בקשות חוזרות ונשנות לפטור מאגרה לאחר שבקשות קודמות נדחו, מהווה ניסיון לעקוף החלטות קודמות בדרך שאינה ראויה. * נקבע כי נוצרו בעניינו של המערער "השתק עילה" לגבי סוגיית האגרה, וכי אין לאפשר לו לנצל מחיקת הליכים קודמים להגשת בקשות נוספות לפטור מאגרה. * **חידוש/הדגשה:** פסק הדין מדגיש את החשיבות של עקרון סופיות הדיון וההתמודדות עם תופעת "ניסיונות המזל" החוזרים בבתי המשפט. הוא מאמץ את פסיקת בית המשפט העליון (ע"א 8166/11 חברת אלי ראובן בנייה והשקעות בע"מ נ' נ. אלה ובניו חברה קבלנית לבניין (1972) בע"מ) אשר קבעה כי יש לשים קץ לתובעים המנסים את מזלם פעם אחר פעם בהגשת בקשה לפטור מאגרה, וראה בכך שימוש לרעה בהליכי בית משפט. 2. **חשיבות הדין הפרוצדורלי ותקנות סדר הדין האזרחי:** * **מחיקת התביעה בשל אי תשלום אגרה:** פסק הדין מדגיש כי החלטת השופט פורג מיום 24.6.2015 קבעה כי אם האגרה לא תשולם עד ליום 2.8.2015, תימחק התביעה. משלא שולמה האגרה, נמחקה התביעה ביום 3.8.2015. * **הגשת ערעור לאחר מחיקת התביעה:** הערעור הוגש ביום 4.8.2015, כלומר לאחר מועד תשלום האגרה ולאחר מחיקת התביעה. נקבע כי דין הערעור להידחות על הסף מכיוון שאינו עומד על בסיס של תיק קיים או החלטה הניתנת לערעור, שכן התיק קמא נסגר. * **אי הגשת בקשה לעיכוב ביצוע:** המערער לא הגיש בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה או פסק הדין, ולכן פסק הדין לעניין מחיקת התביעה עמד בתוקפו. פסק הדין מפנה לתקנות 466 ו-467(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המדגישות כי הגשת ערעור אינה מעכבת ביצוע, ואילו עיכוב ביצוע דורש בקשה מפורשת. * **הרחבת חזית בערעור:** פסק הדין דחה את ניסיונו של המערער להעלות טענות חדשות בעל פה בדיון, שלא נטענו בכתב הערעור, בניגוד לתקנה 415 לתקנות. הדבר מחזק את העיקרון לפיו כתב הערעור מגדיר את גבולות הדיון המשפטי. * **אי הגשת עיקרי טיעון:** המערער לא הגיש עיקרי טיעון כנדרש בתקנה 446(א). בית המשפט קבע כי אי הגשתם מהווה עילה לדחיית הערעור על הסף, בהתאם לתקנה 446(ד), שכן דינו כמי שלא התייצב לדיון. * **היעדר אפשרות להגשת ראיות נוספות:** בית המשפט הדגיש כי בהתאם לתקנה 457 לתקנות, בעלי דין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות, ובכך נדחה ניסיונו של המערער להציג ראיות חדשות או טענות המתבססות על עדות בעל פה של עורך דינו לגבי פרוטוקול קודם. 3. **התנהלות חוזרת ונשנית בבתי משפט שונים:** * פסק הדין מפרט סדרה של הליכים קודמים בהם המערער ביקש פטור מאגרה או דחיית תשלומה, אשר נדחו על ידי בתי משפט שונים (ביהמ"ש המחוזי בירושלים, ביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד, השופטים מינץ, שמולביץ, אמיר ופורג). * הצגת רשימת הדחיות הללו ממחישה את המגמה של "הגשת תביעות בדרך בלתי תקינה" והפיכת הליכים משפטיים ל"הליכי סרק אזרחיים", כפי שהתייחס לכך השופט משה ברעם במאמרו. 4. **דרישת ראיות להוכחת זכאות לפטור מאגרה:** * בית המשפט חזר על קביעתו של השופט פורג, לפיה המערער לא הציג ראיות נכונות להוכחת זכאותו לפטור מאגרה, הן מבחינת מצבו הכלכלי והן מבחינת סיכויי התביעה. הדבר מדגיש כי פטור מאגרה אינו מובן מאליו אלא דורש הוכחה משמעותית. **לסיכום:** פסק הדין מדגים את החשיבות של הקפדה על הליכים משפטיים תקינים, עמידה בלוחות זמנים, ושמירה על עקרונות יסוד כמו השתק עילה וסופיות הדיון. התנהלותו החוזרת ונשנית של המערער, אשר הוגדרה כניסיון לעקוף החלטות קודמות ושימוש לרעה בהליכי בית משפט, הובילה לדחיית ערעורו על הסף. פסק הדין משמש תזכורת לכך שזכות הגישה לבית המשפט אינה בלתי מוגבלת, ויש לממשה בדרך הראויה ובהתאם להוראות הדין.