מ. מקרקעין 407-07-18

תקציר

פסק הדין דן בסכסוך בין שתי דירות שכנות בבית משותף על השימוש ברכוש המשותף. התובעים טוענים כי הנתבעים עשו שימוש יתר ברכוש המשותף ומבקשים מבית המשפט להורות על חלוקה שונה של השטחים המשותפים. כמו כן הם מבקשים תשלום דמי איזון, הריסת תוספת הבנייה של הנתבעים, פינוי מטלטלין והקמת מערכת ניקוז על גג דירת הנתבעים. עם זאת, השופט דוחה את מרבית טענות התובעים. באשר לחלוקת הרכוש המשותף, מציינת השופטת כי בעוד שחלוקת השימוש הנוכחית יכולה להימשך, לא ניתן לתת פסק דין מדויק בשל היעדר גבול מוגדר לחלק הצפוני. עוד מדגישה השופטת כי למפקח על רישום המקרקעין אין סמכות להורות על חלוקה אחרת בהיעדר הסכם בין בעלי הדירות. כמו כן, התביעה לדמי איזון נדחית מאחר שהתובעים לא ביססו את טענתם על הדין הרלוונטי, והרחבת דירת הנתבעים התרחשה לפני שנים בהסכמה שבשתיקה של התובעים. השופט דוחה גם את בקשת ההריסה, בנימוק של היעדר הסכמה קניינית שכן התוספת נבנתה לפני שנים, והתנהלות התובעים מרמזת על הסכמה. בנוסף, אין תשתית ראייתית ברורה התומכת בצו. השופט מורה על פינוי רכבם של הנאשמים החונה בשטח המשותף, שכן הוא מהווה חזקה בלעדית. לבסוף, השופט דוחה את הבקשה למערכת ניקוז, ומציין את הסתירה עם בקשת ההריסה של התובעים ואת היעדר ראיות מומחה. כל צד אחראי לשכר טרחתו.