ע"א 2281/05

תקציר

הערעור מתייחס לתאונת דרכים והאם היא נכנסת להגדרת "תאונת דרכים" לפי תיקון מס' 8 לחוק תאונות דרכים, ולפיכך, האם המערערים חייבים במשיב בגין נזקיו. התיקון צמצם את גבולות "השימוש ברכב" בכך שכלל את דרישת "צרכי התחבורה". עוד נטען, כי ירידתו של המשיב מהמשאית בעת התאונה נועדה לאפשר את המשך פעולת ההעמסה ולפיכך לא הייתה לה כל מטרה הובלתית. בית המשפט קבע, כי בהינתן שפעולת ההעמסה לא הסתיימה, התאונה אירעה במהלך "העמסה ופריקה" של המשאית, ומשכך אינה מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק. לפיכך, הערעור בעניין זה נדחה. אשר לחבות המערערים, מצא אותם בית המשפט רשלנים ואחראים לתאונה, ומכאן שהם חייבים לפצות את המשיב. גם קביעתו של בית משפט קמא בדבר נכותו הרפואית והתפקודית של המשיב לא נפגעה, נוכח היקף התערבותה המצומצם ביותר של ערכאת הערעור בעניינים אלה. בית המשפט בחן את פסיקת הפיצויים ולא מצא עילה להתערבות, שכן היא נפסקה באופן סביר על סמך קביעות עובדתיות. כמו כן, נדחו גם טענות פרוצדורליות בדבר עיתוי הערעור. המערערים חויבו לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, והערבות הבנקאית תוחזר למערערים עם אישור התשלום.