ת"פ 5539/12

תקציר

בפרשת איברהים אבו ר'נאם נ' מ.י., הורשע הנאשם בשוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין תשל"ז-1977, לאחר שהגיע להסדר טיעון עם התביעה. פרטי העבירה היו כי הנאשם, לבוש שחורים ורעול פנים, שדד מינימרקט באילת, איים על המוכרת וגנב למעלה מ-6,000 שקל במזומן. במסגרת הסדר הטיעון הודה הנאשם בכתב האישום המתוקן, ובכך חסך את זמנו של בית המשפט ונמנע ממשפט מלא. בית המשפט שמע טיעונים הן מצד התביעה והן מצד ההגנה בנוגע לגזר הדין. התביעה טענה לעונש של שנתיים עד ארבע שנות מאסר, ואילו ההגנה ביקשה צו עבודות שירות, תוך ציון נסיבותיו האישיות של הנאשם, חרטה והיעדר עבר פלילי קודם. שירות המבחן והממונה על העבודות הציבוריות המליצו שניהם על עבודות שירות ועל תנאי, תוך ציון התקדמותו של הנאשם בשיקום עצמי והתמיכה לה נהנה ממשפחתו. בפסק דינו הדגיש בית המשפט את אופיו המורכב של גזר הדין, אשר צריך לאזן בין שיקולי הרתעה, גמול ונסיבותיו הפרטניות של העבריין. בעוד חומרת העבירה והצורך בהרתעה כללית הצדיקו עונש מאסר של עד שלוש שנים, החליט בית המשפט לחרוג ממתחם הענישה הרגיל משיקולים שיקומיים. החלטה זו התבססה על המלצותיו החיוביות של שירות המבחן ועל התקדמותו של הנאשם בשיקום חייו, לרבות גירושין מאשתו וקבלת משמורת משותפת על בתו. בנוסף, בית המשפט התחשב בהודאתו של הנאשם, בחרטה ובהיעדר עבר פלילי. לפיכך, גזר בית המשפט על הנאשם שישה חודשי עבודות שירות בבית החייל באילת, בפיקוח שירות המבחן. גזר הדין כלל גם 12 חודשי מאסר על תנאי, תשלום פיצויים לבעל המינימרקט ולקורבן וקנס של 10,000 שקל. בית המשפט הדגיש כי קביעה זו התבססה על נסיבותיו הספציפיות של המקרה ואין לראות בה תקדים למקרים דומים. לנאשם ניתנה הזכות לערער על ההחלטה לבית המשפט העליון בתוך 45 יום. פסקה מקיפה זו לוכדת את המרכיבים המרכזיים של הכרעת הדין, לרבות העבירה שבוצעה, הסדר הטיעון, שיקולי הענישה והפסיקה.