דב"ע לה/12 - 2

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך בין מעביד לעובד העוסק בתביעת התובעת לשכר שלא שולם והטבות כעובדת משק בית עבור שמואל נתן כהן ז"ל. התובע, שעבד אצל כהן בין השנים 1962-1966, הסכים בתחילה לדחיית התשלום על בסיס הבטחתו של כהן לשלם לאחר מכירת הנכס בחו"ל. למרות זאת, בהמשך הציע כהן לתובע בצוואתו דירה כפיצוי, שבוטלה בסופו של דבר. לאחר מותו של כהן, הגיש התובע תביעות שכר משפטיות, לרבות שעות נוספות, עבודה במנוחה שבועית ופדיון חופשות, כנגד עזבונו של כהן. בית הדין קבע כי התקיימו יחסי עובד מעביד לאורך כל תקופת העבודה, למרות טענות הפוכות. בית המשפט מצא כי בעוד שהשכר לתקופה הראשונה הוסדר, הגיע שכר הולם לתקופה השנייה, ודחה את טענת העיזבון כי החדר והדירקטוריון מהווים תשלום מלא. התביעה לשעות נוספות ודמי חגים נדחתה חלקית בשל פירוט לא מספק, אך הוכרה בחלק מהתקופה. התביעה לפדיון חופשה נדחתה בשל מגבלות סטטוטוריות. בסופו של דבר, בית המשפט הורה לעיזבון לשלם את השכר הנתבע עבור התקופה השנייה בתוספת פיצוי נוסף עבור שעות נוספות וחגים מתועדים, תוך הדגשה כי היחסים היו חוזיים ויש לפצותם על פי אמות המידה של דיני העבודה. שני הצדדים הונחו לשאת בהוצאות המשפטיות שלהם.