רע"א 1961/10
החלטה עליון
תקציר
סכסוך התגלע בין שוכר למשכיר על נכס מושכר בירושלים המיועד לעסק של מזון טבעי. השוכר ביצע שיפוצים אך גילה בעיית ביוב, מה שהוביל לסכסוך עם בעלי הבית מי אחראי לפתרונה. כתוצאה מכך, השוכר לא קיבל רישיון עסק והפסיק לשלם שכר דירה, ובסופו של דבר פינה את הנכס. בעלי הדירות תבעו בגין דמי שכירות שלא שולמו ופיצויים, והשוכר תבע נגדית בגין הפרת חוזה. בית משפט השלום פסק לטובת המשכירים, אך בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את ערעור השוכר, ומצא את המשכירים בהפרה יסודית של החוזה. הם לא גילו והטעו את השוכרת בנוגע לנושא הביוב וגרמו לה נזק כספי. עם זאת, בית המשפט המחוזי חייב את השוכרת לשלם דמי שכירות מופחתים עבור הזמן בו התגוררה בנכס. השוכרת הגישה בקשה לחופשה כדי לערער על פסק דין זה לבית המשפט העליון, בטענה שהמשכירים הציגו מצג שווא ונגרמו לה הפסדים. אולם שופט בית המשפט העליון דחה את הבקשה, הסכים עם פסק דינו היסודי של בית המשפט המחוזי ולא מצא עילה לערעור נוסף. ההחלטה התבססה על תנאיו הספציפיים של החוזה ועל המחלוקת הפרטנית, ללא השלכות משפטיות רחבות יותר. גם טענות השוכר ובקשותיו לסיוע משפטי נדחו ונדחו.
חקיקה מקושרת
רע"א 1961/10 שרה בן חנן נ' דוד חסון, עליון (29.11.2010)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.