ע"מ 1204/05

תקציר

הערעור נדחה משום שטענת המשיב כי דחיית תביעתו שכנגד של המערער מנעה ממנו לערער על נימוקי פסק הדין תקפה. בעל דין שזכה בתביעתו רשאי להעלות טענות כנגד הנימוקים לפסק הדין. בית המשפט מקבל את טענת המערערת כי הצהרת המשיב בהליך הבוררות מהווה הודאה בדבר התיישנות. עם זאת, הודעתו של המשיב בהליך אינה נחשבת כהודאה של בעל דין לפי דיני הראיות. משכך, היא אינה מחייבת וזכותו של בית משפט קמא היה להעדיף ראיות אחרות על פני קביעה זו בעת הכרעתו בתיק. טענת ההתיישנות, בהיותה חיצונית לגופו של עניין, מותרת לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, המחדש את לוח הזמנים לתחילתו של החוק. דברי המשיב, אף שאין בהם כדי לחייבם כהודאה של בעל דין, תקפים לדחיית טענת ההתיישנות מבחינה פרוצדורלית. גם תביעתו שכנגד של המערערים נדחית בשל אי עמידתם בנטל השכנוע. אשר על כן, הערעור נדחה, ועל המערערת לשאת בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דין.