עת"מ 2211/09

תקציר

העותר הוא בעל נכס בפתח תקווה וסירב לשלם היטל סלילת כביש שהוטל בשנת 1993, מה שהוביל את העירייה להגיש תביעה בשנת 2001. בית המשפט דחה את התביעה בשנת 2004 בהתבסס על התיישנות מבלי לבחון לגופה של התביעה. העירייה לא ערערה והחלה לדרוש תשלום תוך התרעה על הליכי גבייה מנהליים. העותר ביקש מהעירייה להימנע בטענה כי הפסיקה הקודמת צריכה לעמוד בעינה, אך העירייה התעקשה. העותרת הגישה עתירה נגד החלטת העירייה, תוך ציון ארבע טענות עיקריות: בחירה בלעדית של ערוץ הגבייה השיפוטית, מעשה בית משפט או השתק עילה, התיישנות לגבייה מנהלית ושיהוי העולה כדי חוסר תום לב. מנגד, טענו בעירייה כי תקופת ההתיישנות היא פרוצדורלית ואינה מוחקת את החוב, הגבייה המנהלית היא חוקית ומעשיהם היו סבירים. בית המשפט דחה את טענות העירייה, והסכים עם העותרת כי השיהוי הממושך אינו הוגן וכי על פסק הדין הקודם לעמוד על כנו, ובכך קיבל את העתירה. בית המשפט הורה לעירייה להימנע מגבייה מנהלית תוך הדגשה כי לא בדקה את קיומו של החוב, והותיר את ביטולו או מחיקתו בידי שר הפנים. שני הצדדים היו פטורים מנשיאה בהוצאות העתירה.