עע"מ 4436/02

תקציר

המערערת, חברה המפעילה מועדון בחיפה ובו מסעדה, משחקי חברה כמו בינגו ומופעי אמנים, ביקשה רישיון עסק מעיריית חיפה. למרות שפעל ללא רישיון ולאחר צו סגירה עקב אירוע אלים, המשיך המועדון בפעילותו. בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה דחה את בקשת החברה לרישיון עסק, בעיקר משום שבינגו הוגדר כ"משחק אסור" על פי חוק העונשין, בניגוד לחוק רישוי עסקים, כאשר במשטרה נימקו חששות לגבי חוקיות המשחק ומוסריותו. המערערת טענה כי משחקי הבינגו שלה עונים על החריגים לפי סעיף 230 לחוק העונשין, המכוונים לאנשים ספציפיים, נועדו לשעשוע ואינם מהווים מקום למשחקים אסורים; עם זאת, בית המשפט קבע אחרת, וציין את היעדר קריטריוני החברות המשמעותיים של המועדון ואת האופי הכספי של הפרסים. טענות חוקתיות בדבר חופש העיסוק נדחו, שכן בית המשפט מצא כי האיסור הפלילי על הימורים הגשים תכליות חברתיות חשובות ושמר על המידתיות בין האמצעי החקיקתי לבין תכליתו. בית המשפט הדגיש גם את שיקול הדעת של המחוקק באיסור על הימורים פרטיים בשל נזקים חברתיים פוטנציאליים כמו התמכרות ופשיעה. בסופו של דבר, הערעור נדחה, ואישר את האיסור על ניהול המועדון כעסק למשחקים אסורים, בהתאם לסטנדרטים חברתיים ומשפטיים הבאים לידי ביטוי בחוק העונשין. השופטים הסכימו בנימוקים המשפטיים והחוקתיים, המשקפים חשש מפני שימוש בזכויות חוקתיות כדי לערער על חוקים סטטוטוריים.