עת"מ 71614-12-19

תקציר

העותרים טענו כי רשות מקרקעי ישראל לא מילאה את חובתה להנמיך את המבנים בסמוך לנקודת תצפית, כפי שהוסכם עם הרשות המקומית. עוד טענו כי פרטים מטעים נכללו במכרז שפרסמה רמ"י בנוגע לפרויקט בנייה. לגופו של עניין, טענו העותרים כי המכרז קבע באופן שגוי כי ניתן להגדיל את מספר הדירות וכי ניתן לקבל היתרי בנייה, למרות שלא הייתה תוכנית לבריכת מים שתספק את המים הדרושים. בנוסף, העותרים, שהיו בעלי מגרש סמוך והיו מעורבים בענף הבנייה, טענו כי היו משתתפים במכרז אלמלא פרטים מטעים אלה. הם הגישו את העתירה לביטול המכרז וביקשו לבסס את זכותם לעמוד בנושא. מנגד, טענו המשיבים כי לעותרים אין זכות עמידה שכן הם לא השתתפו במכרז ואין להם קשר ישיר אליו. עוד טענו כי העתירה נדחתה באופן סובייקטיבי ואובייקטיבי וכי ההצעה הזוכה כבר הוגשה, ולכן הבקשה נדחתה. בית המשפט הסכים עם המשיבים כי לעותרים אין זכות עמידה ביחס לטענות הטעיה במכרז, שכן הם לא נפגעו במישרין ולא השתתפו במכרז. השופט ציין כי זכות העמידה צריכה להינתן רק לעותרים בעלי עניין ישיר בעניין, מה שלא היה המקרה כאן. עם זאת, בית המשפט מצא כי לעותרים עומדת זכות לעמוד בסוגיית התחייבות רמ"י להנמיך את המבנים, שכן הדבר ישפיע במישרין על שווי רכושם. השופטת דחתה את הטענה כי רמ"י הסתירה את התחייבותה להנמיך את המבנים, וציינה כי תנאי המכרז ברורים וכי לרמ"י אין חובה כזו. באשר לפרטים המטעים לכאורה, מצא בית המשפט כי הצהרת המכרז בדבר פוטנציאל הגידול בדירות אינה שקרית, שכן לוועדה המקומית לתכנון ובנייה הייתה סמכות להעניק הקלה. השופט דחה גם את הטענה כי המכרז הטעה את המציעים בנוגע לאפשרות לקבל היתרי בנייה, והדגיש כי האחריות לבחון את המצב התכנוני מוטלת על המציעים. בית המשפט הגיע למסקנה כי לא היה מצג שווא בתנאי המכרז וכי טענות העותרים כוונו דווקא לתוכנית המאושרת, שאינה נשוא העתירה. לאור ממצאים אלה נדחתה העתירה. כן הורה בית המשפט לעותרים לשלם הוצאות משפט למשיבים 1 ו-2 בסך 10,000 ₪.