ת"פ 15936-01-10

תקציר

השופט מ' גלעד פסק בתיק של תקיפה בנסיבות מחמירות של קטינים. נאשמים 2 ו-5 הואשמו בתקיפה בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע עוון ושיבוש מהלכי משפט, ואילו נאשם 1 הואשם בעבירה הנוספת של חבלה בכוונה מחמירה. במסגרת הסדר טיעון הודו הנאשמים באשמה בתמורה להקלה בעונשם. נוכח חומרת מעשיו של נאשם 1, שהיו כרוכים בדקירת הקורבן, הפריד השופט את עניינו מזה של נאשמים 2 ו-5 לצורך שמיעת טיעונים וגזר דין נפרד. האירוע התרחש ביום 2.1.2010, כאשר נאשם 1, לאחר שהתחמש בסכין, תקף את הקורבן על כך שישב עם בני דודיו. כתוצאה מהתקיפה נפצעו באורח קשה הקורבן, שאושפז ונותח. נאשמים 2 עד 5 תקפו אף הם את הקורבן בעת ששכב פצוע על הקרקע. השופטת הכירה בחומרת העבירה, והדגישה את הקלות שבה אנשים נוקטים באלימות ובשימוש בסכינים, תופעה אותה כינתה "תת-תרבות הסכינים". בקביעת העונש היה על השופט לאזן בין הרתעה וגמול לבין מיעוט הנאשמים וסיכויי השיקום. היא ציינה כי גזר הדין שונה מבגירים, עם דגש רב יותר על שיקום ונסיבות פרטניות. לאחר ששקל את גילם הצעיר של הנאשמים, היעדר עבר פלילי, הבעת חרטה וההמלצות החיוביות של שירות המבחן, החליט השופט שלא להטיל עליהם מאסר. תחת זאת, היא הטילה על נאשם 1 צו שהייה נעול, ארוך מהמומלץ, לצד מאסר על תנאי ופיצויים לנפגע. השופט הדגיש את אופיו השיקומי של המעון הנעול ואת הפוטנציאל להשתלבותו המחודשת של הנאשם בחברה. בנוסף, השאירה השופטת את ההחלטה בעניין חופשות הנאשם לממונה על המעונות. גזר הדין כלל גם צו פיקוח של קצין מבחן והסבר על הנסיבות בהן ניתן להעביר את הנאשם למאסר. השופטת סיימה את דבריה בהדגשת החשיבות של העברת מסר ברור להרתעה מפני אלימות בני נוער, תוך מתן משקל גם לסיכויי השיקום.