עב"ל 34791-12-14

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בשאלה האם אלמן זכאי לקבל קצבת שאירים על בסיס מצב הכנסתו, כפי שמוגדר בחוקים ובתקנות הרלוונטיים בישראל. בית המשפט מגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור שכן פרשנותו של המערער למבחן ההכנסה לצורך קבלת הקצבה אינה נכונה. בית המשפט מסביר כי ההכנסה מחושבת על פי סעיף 238 לחוק והתקנות שהותקנו בו, המתייחסות להכנסות ממקורות שונים כגון עסקים, פנסיה ועבודה, ואינן כוללות קיזוז הפסדים כנטען על ידי המערערת. מטרת קצבת השאירים, כפי שהובהרה בפסקי דין קודמים, היא לספק פרנסה לשאירי המבוטחים ויש לבחון אותה מעת לעת בהתאם להכנסותיו המשתנות של המבקש. הגדרת "הכנסה" במקרה זה מפורטת בתקנות הביטוח הלאומי ואינה מתייחסת לתקנות או הגדרות אחרות של הכנסה בהקשרים שונים, כגון הכנסה חייבת. עוד מדגיש בית המשפט כי הצהרתו של המערער על הכנסות חיוביות ושליליות מעסקו סותרת את טענתו ואינה מצדיקה קבלת עמדתו. בנוסף, ההסכמה הקודמת או החלטות העבר של המוסד בעניינו של המערער אינן משפיעות על זכאויות עתידיות. לפיכך, הערעור נדחה, כלומר בקשת האלמן לקצבת שאירים נדחית בטענה שהכנסתו עולה על סף הזכאות.