ת"א 21301-12-19

תקציר

התובע והנתבע חתמו בשנת 2009 על מזכר הבנות, לפיו מכרה התובעת לנתבעת את הזכויות בנכס בירושלים. הנתבעת לא שילמה את מלוא מחיר הרכישה כנדרש בתזכיר. שנתיים לאחר מכן מכר התובע את הנכס לצד שלישי, התובע מס' 2. לאחר מכן הגיש הנתבע תביעה למניעת רישומו של התובע מס' 2 כבעל הנכס והשיג צו מניעה זמני. עם זאת, הנתבע לא פעל באופן אקטיבי להגשת התביעה ולא פנה לבוררות כפי שהורה בית המשפט. במקום זאת, צו המניעה הזמני נותר על כנו במשך למעלה מעשור, מה שגרם לעיכובים משמעותיים בעסקאות הנדל"ן. בית המשפט מצא כי הנתבע שילם רק כ-60% ממחיר הרכישה הנקוב בתזכיר ולא מילא את התחייבותו לבנות דירה נוספת על הגג, דבר המהווה הפרה יסודית של ההסכם. יתר על כן, התנהלות שני הצדדים הצביעה על כך שהמזכר בוטל באופן הדדי. לפיכך, צו המניעה הזמני, המבוסס על טענות הנתבעת בדבר תוקפו של התזכיר, אינו משקף עוד זכות קיימת. כתוצאה מכך, פסק בית המשפט לטובת התובעת, הורה על ביטול צו המניעה הזמני ועל מחיקת תביעתה שכנגד של הנתבעת לאכיפת התזכיר. לשני הצדדים ניתנה רשות להגיש תביעות נפרדות בגין החשבונאות הכספית וההשבה הנובעות מהמזכר שבוטל. פסק הדין לא כלל הוצאות כלשהן, בהתחשב בקשיים בעדות התובע. ההחלטה התקבלה בהיעדר שני הצדדים וניתנה ביום 2.7.2023.