סע"ש 57999-09-19

תקציר

פסק הדין מקבל את טענת התובע בחלקה. הנתבעים לא מסרו לתובע הודעה כדין לעובד, ולכן עליהם לשלם לו פיצוי בסך 2,000 ₪, כולל פיצוי לדוגמה. התובעת הועסקה על ידי הנתבעים בשתי תקופות: ממאי 2016 עד פברואר 2017, ומאפריל 2018 עד מרץ 2019, בסך הכל 22 חודשים. הנתבעים לא הציגו ראיות משכנעות לכך שהתובע עבד אצלם בתקופה שבין מרץ 2017 לאפריל 2018. שכרו של התובע במהלך עבודתו עמד על 35 ₪ לשעה ו-9,000 ₪ לחודש. תלושי השכר שסיפקו הנתבעים היו פיקטיביים ולא שיקפו את שכרה האמיתי של התובעת. לפיכך, יש לפסוק לתובע פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין הפרת חוק הגנת השכר. סיון הוצאה לפועל נחשבת גם למעסיקה של התובעת, יחד עם הנתבעים 1 ו-2, שכן לא הצליחו להוכיח כי מדובר במיקור חוץ אותנטי ולגיטימי. התפטרותו של התובע מעבודתו לא נבעה מהרעת תנאים, ולכן הוא זכאי רק לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות, בסך 8,408 ₪ בתוספת ריבית. התובע זכאי להפרשות לפנסיה בסך 9,332 ₪, בתוספת ריבית, עבור שתי תקופות עבודתו. עם זאת, תביעת התובעת לדמי חגים נדחתה בשל פירוט לא מספק, והנתבעים זכאים לנכות את דמי ההודעה המוקדמת שהיה על התובעת לתת, המסתכמים בסך 3,200 ₪ בתוספת ריבית. בנוסף, זכאית התובעת לדמי הבראה עבור תקופת העבודה השנייה, בסך 2,268 ₪, ולדמי חופשה בסך 6,952 ₪, בתוספת ריבית. הסכום הכולל שישלמו הנתבעים לתובע הוא סכום הפיצוי הנ"ל, בניכוי 3,200 ₪, אותו יש לנכות בגין אי מתן הודעה מוקדמת לתובע. הנתבעים יישאו גם בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורך הדין בסך 7,500 ₪. התשלום צריך להתבצע תוך 30 יום מיום מסירת פסק הדין לנתבעים, ולשני הצדדים הזכות לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.