ת"א 2879/99

תקציר

השופט דחה את שתי התביעות שהגיש התובע, מרדכי כהן נגד אחיו, שלום כהן, והורה לתובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 100 אלף שקל. השופט קבע כי התובע לא הוכיח את קיומם של הסכמות בעל פה שלטענתו הושגו בין האחים זמן קצר לאחר הקמת החברה. יחסי הצדדים הוסדרו בהסכמים כתובים, לרבות הסכם שותפות משנת 1988 ותקנון ותזכיר החברה, שהיוו את המערכת הנורמטיבית ששלטה בחיי החברה. גם טענות התובעת בדבר קיפוח מצד הנתבעת, בעלת השליטה בחברה, נדחו. השופט הדגיש כי נטל ההוכחה במקרה זה מוטל על התובע, והוא לא הצליח להוכיח כי הנתבע פגע באינטרסים ובציפיות שלו באופן בלתי סביר. מהראיות עולה כי התובע מעולם לא עבד בחברה ולא ניהל אותה, ושכרו החודשי שולם לו אך ורק בשל היותו אחד הבעלים. בנוסף, הקיצוץ בשכרו של התובע נבע ממצבה הכלכלי הרעוע של החברה באותה עת, אשר השפיע גם על שכרה של הנתבעת. השופטת ציינה כי מרבית טענות התובע הוגבלו להפחתה בשכרו. טענות התובעת בדבר מעילה בכספים, אי חלוקת דיבידנדים, אי מסירת מסמכים ואי תשלום דמי שכירות לא הוכחו. השופט קיבל את גרסת הנתבע, לפיה הוסכם כי החברה לא תשלם דמי שכירות לתובע או לנתבע בגין הקרקע עליה נמצא עסקי החברה. באשר לטענת התובעת כי בניה של הנתבעת קיבלו משכורות גבוהות, ציינה השופטת כי גם בנה של התובעת עבד בחברה וכי התובע מעולם לא העלה טענה זו לפני שהתעוררה המחלוקת. השופטת דחתה גם את טענת התובע כי הנתבעים רכשו רכבי יוקרה על חשבון החברה, לאחר שהתברר כי אחד הרכבים היה למעשה רובוט צביעה ששימש לעבודת החברה. לבסוף, קבעה השופטת כי הדחתו של התובע מתפקידו כדירקטור בחברה אינה מהווה אפליית המיעוט, מה גם שהתובע לא הוכיח כי הייתה לו ציפייה כלשהי לכהן כדירקטור בחברה בעת פיטוריו.