ע"א 26691-02-12

תקציר

הערעור נסב על השאלה האם לבית הדין לעבודה או לבית הדין האזרחי סמכות לדון בתביעה להחזר דמי ביטוח ששולמו ביתר, שנבעה ממחלוקת שבה סירב המוסד לביטוח לאומי לשלם למערער קצבת זקנה. נבחנו חוק בית הדין לעבודה וחוק הביטוח הלאומי, תוך מתן קדימות לאחרון שכן הוא מעניק לבית הדין לעבודה סמכות שיפוט בלעדית במקרה זה. סעיף 391 לחוק הביטוח הלאומי מתווה את העניינים שבסמכותו הבלעדית של בית הדין לעבודה, לרבות תביעות לדמי ביטוח, והפסיקה הקודמת אישרה זאת. במקרה זה, התביעה, על אף שסומנה אחרת, היא אכן תביעה לדמי ביטוח, ולכן היא מצויה בסמכותו של בית הדין לעבודה. אין לשלול את התביעה עצמה, אלא רק כי בית הדין האזרחי אינו המקום המתאים, ובקשת המערערים להחזר אכן תידון על ידי בית הדין לעבודה. משכך, הערעור על כך שהתיק יידון בבית המשפט האזרחי נדחה, והמערערים נדרשים לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין למשיב, כאשר הפיקדון מועבר בהתאם.