ת"א 56082-02-14

תקציר

התובעת, יחד עם אחיה ואחותה, הם ילדיו של אדם עשיר שהחזיק במספר נכסים בישראל. לאחר מות אביהם עברו נכסיו הרבים בישראל בירושה לאמם. שמו של התובע נרשם כבעליו של אחד הבתים, הממוקם ברחוב ז'בוטינסקי בבני ברק, לצרכי מס. עם זאת, תמיד היה זה האב שאסף את שכר הדירה מנכס זה. שנים לאחר מכן גילתה התובעת כי זכויותיה בבית זה הועברו בהדרגה לאחיה ללא ידיעתה או הסכמתה. היא טענה כי הדבר נעשה שלא כדין, באמצעות זיוף ייפוי כוח ותצהיר, והגישה תביעה נגד אחיה - נתבעים 1 עד 3 - ומספר צדדים קשורים נוספים, בה ביקשה לבטל את העברת הזכויות ודרשה פיצוי בגין נזקים. השופט דחה את טענות התובעת, וקבע כי היא לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיה לזיוף, שהתבססו על השערות ולא על ידע או עובדות. פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתיק קשור קודם היווה מעשה של בית המשפט, כלומר התובע היה מנוע מלהעלות טענות חדשות לזיוף בהליך זה. יתר על כן, השופט מצא כי ההחלטה לגבי הנכס הייתה של האם, שהיו לה יחסים טובים עם הנתבע 1 ויחסים רעים עם התובע בעת ההעברה. חוות דעת המומחה שהגישה התובעת בדבר אמיתות חתימתה לא הייתה משכנעת, ואילו חוות דעת המומחה שהציגה הנתבעת 4 הייתה אמינה יותר. לפיכך, נדחתה גם תביעת הנזיקין בגין העברת הזכויות בשנת 1997. באשר לניסיון להעביר את יתרת הזכויות בשנת 2002, קבעה השופטת כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה הגבוה המוטל עליה להוכיח כי הנתבעים זייפו תצהיר או עסקו במעשי מרמה. טענת התובע כי מי שעשה שימוש במסמך המזויף לכאורה היה שותף לזיוף לא התקבלה. השופט ציין כי התמונה המלאה של נסיבות ניסיון זה והתפקידים שמילאו הנאשמים, אם בכלל, נותרה לא ברורה. למרות שדחה את רוב טענות התובעת, השופט פסק לטובתה בנקודות מסוימות. בהסכמת הנתבעים אסרה השופטת על כל שימוש בייפוי הכוח ובתצהיר המדובר. התובע חויב לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לנתבעים 1 עד 4, אך לא לנתבע 5 בשל פגם חמור בהתנהלותו. עוד ציינה השופטת כי המסמכים המקוריים בתיק לא ייגרסו ויישארו במזכירות עד להודעה חדשה.