ת"א 46955-04-13

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב סכסוך מקרקעין, בפרט בנוגע להפקעת חלקת קרקע. התובע, הבעלים החוקי של הקרקע, ביקש לפנות את הנתבעים שהשתלטו על הנכס שלא כדין. הנתבעים טענו כי היה להם אישור משתמע להתגורר בקרקע, וביקשו פיצוי על השקעותיהם בנכס אם יפונו. בית המשפט קיבל את טענת התובעת והורה לנתבעים לפנות את הקרקע בתוך 90 יום. עם זאת, פינויה של הנתבעת מס' 2 הותנה בקבלת פיצוי בסך 208,717 ₪ מהתובעת, בשל תקופת עיסוקה הארוכה יותר והשקעותיה בנכס. סכום זה נקבע על סמך דוחות שמאות, כאשר בית המשפט בחר בנתון בין הערכים שהוצגו על ידי מומחי התובעת והנתבעת. פסק הדין דן גם בטענות הנתבעים לרישום הפקעה ואפליה, שנדחו. יש לציין כי בית המשפט הדגיש כי ניתן לבטל את ההיתר המשתמע בכל עת, ולפנות לאלתר מקרקעי ציבור הדרושים לרווחת הציבור. בנוסף, היעדר היתרי בנייה מצד הנתבעים, אי חוקיות בנייתם ואי תשלום דמי שימוש לתובע פעלו כנגד תביעתם לפיצויים. ככלל, פסק הדין הדגיש את חשיבות כיבוד זכויות הקניין ופתרון מהיר של השתלטות בלתי חוקית על מקרקעי ציבור.