בע"מ 5001/09

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בבקשה למתן רשות ערעור על פסק דין קודם הנוגע לאכיפת פסק חוץ. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את הבקשה ואישר את החלטת בית המשפט לענייני משפחה. התביעה הראשונית נבעה מסכסוך כספי בין אב המשיב לבין בנו (המבקש) בנוגע לבעלות על דירה בניו יורק. הבן טען כי הדירה, בה התגורר המבקש, הייתה בבעלותו. המבקש לא המציא כתב הגנה לתביעה, כנדרש בדין הזר, וכתוצאה מכך התביעה התקבלה. בית המשפט לענייני משפחה פסק לטובת המשיב וקבע כי התקיימו התנאים להכרה בפסק החוץ לפי חוק אכיפת פסקי חוץ, וכי המבקש לא הפעיל אף אחת מההגנות הקיימות. בית המשפט המחוזי הסכים עם פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, והדגיש כי הגנת המרמה מתייחסת ל"תרמית חיצונית" ולא לגופה של התביעה. יתר על כן, בתי המשפט מצאו כי טענות המבקש חסרות שחר, שכן הן התמקדו בעיקר בבעלות על הדירה, שנקבעה כבר בפסק החוץ. כן נדונה בקשת המשיב לתגובה לטענות המבקש בדבר בעלות בדירה, על סמך תצהירים שהוגשו בהליך אחר. המשיב טען כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב וכי התצהירים אינם מהווים עילה מספקת לרשות ערעור. בית המשפט, לאחר שבחן את התיק, הסכים עם המשיב וציין כי המקרה אינו מעורר שאלות משפטיות או ציבוריות משמעותיות. בית המשפט אמנם הכיר במורכבות שבאכיפת פסק דין זר שעלול לסתור התבטאויות קודמות שנאמרו בבתי המשפט בישראל, אך מצא כי התנהלותו של המבקש בעייתית וכי הנסיבות אינן מצדיקות דיון נוסף. כתוצאה מכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, ולא נפסקו הוצאות.