עת"מ 32562-07-11

תקציר

השופט דוחה את העתירה בשל מספר גורמים. ראשית, חל שיהוי מיותר בהגשת העתירה. העותרים ידעו על היתר הבנייה למעלה משלושה חודשים לפני הגשת העתירה, ולא ניתן הסבר מניח את הדעת לעיכוב זה. שנית, הרכיב האובייקטיבי של העתירה בוחן את הנזק שנגרם כתוצאה מהעיכוב לרשות ולצדדים שלישיים. במקרה זה, קבלת העתירה תגרום הפסד כספי משמעותי למשיבים, אשר הסתמכו על הסכמת העותרים ושינו את מצבם בכך שהשקיעו בבנייה על בסיס ההיתר. שלישית, השופט אינו מוצא פגיעה חמורה בשלטון החוק בהחלטה המנהלית על מתן ההיתר. נהפוך הוא, החלטת ועדת הערר הייתה סבירה והתבססה על ידע וניסיון מקצועי. השופט מדגיש כי בית המשפט אינו מתערב בשיקול דעתה של רשות התכנון אלא אם קיים פגם משפטי או חוסר סבירות, שאינו קיים במקרה זה. בנוסף, טענת העותרים כי זכותם להליך הוגן נפגעה משום שלא הותר להם להציג ראיות נוספות בשלב מאוחר יותר אינה מבוססת. ההליכים המנהליים מבוססים על תצהירים, ונסיבות חריגות לא הצדיקו חקירה נוספת או חקירה נגדית בתיק זה. לבסוף, השופט מציין כי המשיבים הרלוונטיים לא נכללו, וזו סיבה מספקת לדחות את העתירה. מטעמים אלה נדחית העתירה, והעותרים נדרשים לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.