ב"ל 42758-08-19

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעה לקצבה מיוחדת לפי סעיף 112 לחוק הביטוח הלאומי לנכה עבודה. התובע ביקש לקבל את הקצבה בנימוק של צרכי תחבורה הנובעים מנכותו. עם זאת, השופט דחה את הטענה. ההחלטה התבססה על כך שהתובע משתמש באופן פעיל בתחבורה ציבורית לפעילות יומיומית ללא קושי ולא הוכיח חוסר יכולת רפואית או תפקודית להשתמש בתחבורה ציבורית. השופטת הדגישה כי הסתמכותם של התובעים על תחבורה ציבורית ניכרה בהשתתפותם בהכשרות מקצועיות ללא כל אתגר מדווח. כמו כן, התובע למד להסתגל ולהשתמש ביד שמאל למטלות יומיומיות, ותיק השיקום הצביע על השתתפותו הקבועה והדייקנית בלימודים. השופט הבחין בין המקרה הנוכחי לבין פסיקות קודמות שצוטטו על ידי התובע, והדגיש כי בניגוד למקרים אלה, התובע דווקא משתמש בתחבורה ציבורית. מקרים קודמים אלה עסקו בנסיבות חריגות בהן היו לתובעים סיבות מוצדקות להימנע מתחבורה ציבורית בשל מוגבלותם. השופטת הגיעה למסקנה כי הנסיבות אינן מצדיקות פסיקת קצבה מיוחדת ודחתה את התביעה, ללא צו להוצאות, והותירה לתובע זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.