ת"פ 960/05

תקציר

השופט פתח את דבריו בהתייחסות למספר טענות מקדמיות שהעלתה ההגנה. הראשון התייחס לתקופת ההתיישנות על העבירות שבוצעו, שהיא חמש שנים לפי החוק. הנאשמים טענו כי תקופת ההתיישנות חלפה, אך השופט חלק על כך וציטט את סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע כי ניתן לאפס את תקופת ההתיישנות אם מתנהלת חקירה בתוך חמש השנים שלאחר ביצוע העבירה. השופט קבע כי חקירת העבירות החלה ב-28 בינואר 2001, ולכן תקופת ההתיישנות אינה חלה. לאחר מכן, בחן השופט את טענות הנתבעים לאפליה באכיפה, וטען כי הם זכו ליחס בלתי הוגן בהשוואה לצדדים אחרים המעורבים במקרים דומים. השופט הכיר בכך שאכיפה בררנית עלולה להיות בלתי ראויה, אך קבע כי במקרה זה, החלטת התביעה להגיש כתב אישום נגד הנאשמים הייתה סבירה והתבססה על שיקולים לגיטימיים. השופטת דחתה גם את טענת ההגנה כי העבירות המיוחסות לנאשמים הן טריוויאליות, והדגישה את חומרת ההסדרים הכובלים המיוחסים "אופקיים" ואת העובדה שהם יושמו במשך מספר שנים. לאחר מכן פנה השופט לסוגיית חוסר הפירוט בכתב האישום. ההגנה טענה כי היא אינה מתארת כראוי את העובדות המהוות את העבירה, אך השופט חלק עליה, וקבע כי היא סיפקה פירוט מספיק כדי לאפשר לנאשמים להכין את הגנתם ועמדה בדרישות חוק סדר הדין הפלילי. עוד קבע השופט כי התביעה אינה מחויבת למסור חומר חקירה נוסף, למעט מקרים בודדים שבהם הדבר מוצדק. לבסוף, התייחסה השופטת לטענות שוליות נוספות שהעלו הנאשמים, כגון שיהוי, והורתה לצדדים להיערך למשפט בתוך פרק זמן מוגדר. השופט עודד את התביעה והסנגור לנהל דיאלוג ולשקול הגעה להסכמות פרוצדורליות ומהותיות או להסדר טיעון. השופט סיכם את דבריו בקביעת מועד לתגובת הנאשמים לכתב האישום ליום 30.4.06. פסק הדין ניתן ביום 11.4.2006.