הפ"ב 2215/03

תקציר

פסק הדין, שניתן ב-21 ביוני 2007, עסק במחלוקת על בעלות על חלקת אדמה הממוקמת בבית איכסא, צפונית לירושלים, אשר נרשמה על שמם של שני נפטרים, ר' יוסף וינברג ור' הירש (צבי) קרויצר. בית המשפט פסק לטובת התובעת, רמתיים צופים חברה משותפת בע"מ, וקבע כי הנ"ל החזיקו במקרקעין בנאמנות עבור התובעת והורה לרשום את הקרקע על שם התובעת. עם זאת, הממונה על השלטון והרכוש הנטוש באזור יהודה ושומרון וקצין מטה רישום מקרקעין באזור יהודה ושומרון (המבקשים) לא נכללו בהליך. המבקשים ביקשו לבטל את פסק הדין, בטענה כי לא נערך להם שימוע הוגן וכי הקרקע המדוברת היא בבעלות הממונה. עוד טענו כי נפל מחדל מהותי באי הכללת הממונה כצד, שכן הקרקע הייתה ממוקמת ביהודה ושומרון והייתה בבעלות ובניהולו של הממונה הירדני על נכסי אויב לפני העברתה לממונה על הרכוש הממשלתי ביהודה ושומרון. עוד טענו המבקשים, כי יש לבטל את פסק הדין בשל שיהוי יתר מצד המשיב באכיפתו. בתגובה טען המשיב כי למבקשים אין יריבות עמם וכי פסק הדין אינו פוגע בזכויותיהם. בנוסף, טען המשיב כי המבקשים היו מודעים לפסק הדין כבר בשנת 2008 אך לא פעלו על פיו אלא מאוחר הרבה יותר. עוד הבהירו המשיב כי ביקשו רק לתקן את הרישום ולא לשנות את זכויות הממונה ביחס לנכס. לאחר ששקל את הטענות, מצא בית המשפט כי זכויות המבקשים לא ייפגעו משינוי הרישום. בית המשפט הדגיש כי תפקידו של הממונה היה לשמור על הקשר בין הבעלים המקורי לבין הנכס וכי שינוי הרישום כך שישקף את בעלותו של התובע, כפי שנפסק על ידי בית המשפט, אינו מהווה פעולה משפטית חדשה אלא תיקון עוול היסטורי. יתר על כן, השארת הרישום כפי שהוא תגרום לעוול בכך שתשלול מהבעלים המקוריים כל סיכוי להשבה או פיצוי בעתיד. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את הבקשה לביטול פסק הדין והורה למבקשים לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המשיב.