ע"א 440/14

תקציר

בפסק הדין בעניין הערעורים והערעורים הנגדיים הנוגעים לתיק בו היו וילאר, דני ו-KPT, הושגו מספר מסקנות מרכזיות לאחר בחינה מעמיקה של ההסכמות והנסיבות סביב הסכסוך. הערעורים על פסק הדין החלקי נדחו, וקבעו כי סדרת העסקאות בין הצדדים היוותה הסכם הלוואה מוסווה ולא מכירה חוזרת פשוטה, כאשר ההסכמים בין דני לוילאר משקפים הסדרים כספיים מורכבים. בית המשפט מצא כי דני לווה למעשה 730,000 אירו משלמה, תוך שימוש במניות KPT כבטוחה, כאשר ההחזרים מובנים באמצעות תשלומי שכירות על ידי KTHT ל-KPT. בית המשפט דחה את הטענה כי ההסכמים היו פורמליים בלבד ללא מבנה הלוואות בסיסי. פסק דין זה התבסס על פרשנות תנאים חוזיים ויסודות עובדתיים, לצד עדויות עדים. גם הערעור על שיעור הריבית על ההלוואה נכשל, שכן הסתמכותו של בית המשפט המחוזי על מסמך מתווה העסקה לצורך קביעת הריבית נמצאה ראויה. עם זאת, בית המשפט זיהה טעות חישוב בפסק הדין המשלים בעניין הריבית, ותיקן אותה כך שתשקף ריבית דריבית שנתית של 12.68% במקום 12%. כמו כן, הטענה כי הפסקת התשלומים של דני בשנת 2010 לא אמורה להביא להמשך צבירת הריבית התקבלה, כאשר האחריות להפרה זו הוטלה על הכחשת הסכם ההלוואה על ידי וילאר, מה שהופך את החזרו של דני לבלתי נסבל. כתוצאה מכך, בית המשפט התאים את יתרת ההלוואה שדני היה חייב לווילאר, ובסופו של דבר המיר אותה לסכום ספציפי שישולם במטבע מקומי, ללא צבירת ריבית לאחר ההפרה, ודחה את הערעורים והערעורים שכנגד כדי לקיים את החישובים המתוקנים.