עת"מ 1827/06

תקציר

העותר, בעל בניין בתל אביב, הגיש עתירה נגד המשיב בבקשה להורות לו לקיים הסכם שנערך בין הצדדים בעניין חיובי ארנונה. העותר טען כי המשיב לא קיים את ההסכם, אשר פטר את העותרת מתשלום מיסים על שתי הקומות העליונות של הבניין, אשר לא הושלמה. המשיב טען מנגד, כי אי השלמת הבנייה משמעה שלא ניתן להעניק פטור קבוע. לאחר שמשא ומתן חלקי צלח, התבקש בית המשפט לפסוק בעניין. השופט פסק לטובת המשיב, וקיבל את טענתם כי הפטור לא נועד להיות קבוע. השופטת ביססה החלטה זו על דברי המבוא להסכם, שהזכירו תקופת ערעור ספציפית, וכן על חוקים רלוונטיים שלא קבעו פטור קבוע בנסיבות אלה. עוד הדגישה השופטת כי הרשויות רשאיות לשנות או לבחון מחדש את החלטותיהן, במיוחד כאשר הן שוקלות אינטרס ציבורי, שבמקרה זה היה כרוך בחלקו של העותר בנטל המס. השופט גם הבחין בין טענת העותר כי אין לגבות מסים כדי לתמרץ את השלמת הבנייה, תוך שהוא מצטט סעיף נפרד שאינו רלוונטי למקרה זה. עם זאת, השופטת קבעה כי על המשיב לזקוף לזכות את חשבונו של העותר בגין השטחים הציבוריים בבניין, בהתאם להסכם, שכן לא נאמר במפורש כי העותר הוא הבעלים של למעלה מ-80% מהבניין, כנדרש בצו הארנונה. לפיכך נדחתה העתירה, ושני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם המשפטיות.