ע"א 494/87

תקציר

בית המשפט העליון קבע בשיטה החשבונאית לפיה על המערערת מס' 1, חברת שירותי אבטחה וניקיון ללא מלאי עסקי, לדווח על הכנסותיה לרשויות המס. בית המשפט המחוזי פסק בעבר לטובת טענת המשיב כי המערערת הייתה חייבת לדווח על הכנסותיה לפי השיטה המצטברת (המסחרית). עם זאת, בית המשפט העליון הפך את החלטת הערכאה הנמוכה יותר וקבע כי המערערת יכולה לדווח על הכנסותיה בשיטה חשבונאית מבוססת מזומן. פסק הדין הסביר את ההבדלים בין המזומן לשיטות המצטברות, וציין כי הראשונה פשוטה יותר ומתאימה לעסקים עם עסקאות פשוטות, ואילו השנייה מורכבת יותר ומתאימה לעסקים מורכבים. בית המשפט הדגיש כי חשבונאות לצרכי מס וחשבונאות פנימית שונות במטרותיהן. בעוד כללי החשבונאות שואפים לשקף את הפעילות הפיננסית של העסק, חשבונאות המס מתאימה את עצמה לחוק כדי לקבוע הכנסה חייבת. פקודת מס הכנסה אינה מפרטת את השיטה החשבונאית ומקפידה ככלל על עקרונות החשבונאות המסחרית. על פי הפקודה, נותני שירותים שהמחזור השנתי שלהם גבוה מ-500,000 ש"ח חייבים לקיים מערכת חשבונאות כפולה, המותירה את בחירת השיטה לעקרונות החשבונאיים הרגילים. בית המשפט פירש זאת כמתן אפשרות לעסקים לבחור שיטה התואמת את טיבם ואת היקפם. נטען כי הדרישה לנהל רשימה של יתרות לקוחות וספקים בסוף שנת המס מצביעה על כך שהשיטה הכפולה משמעה דיווח מצטבר. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו בקובעו כי הוראות הניהול מבחינות בין קטגוריות שונות של נותני שירותים על פי מחזורם וכי היעדר מלאי מצדיק את השימוש בשיטת המזומן. השופטת התייחסה גם לפסקי דין זרים, לפסיקה הישראלית ולפקודת החברות כדי לתמוך בלגיטימיות של השיטה מבוססת המזומן ובהתאמתה לעסקיה של המערערת מס' 1. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי הפרשי העיתוי של שיטת המזומן, אף שהם מועילים לנישום, אינם פסולים אם השיטה משקפת את הכנסתו בפועל של העסק. לבסוף, פסק הדין הדגיש כי עסקים צריכים ליישם באופן עקבי את אותה שיטה חשבונאית וכי מעבר בין שיטות ללא רשות הוא אסור. במקרה דנן, נמצא כי שיטת המזומן מייצגת כראוי את הכנסותיה של המערערת, והופכת אותה לבחירה לגיטימית. משכך, התקבל הערעור, והותר למערערת לדווח על הכנסותיה בשיטת החשבונאות מבוססת המזומן.