ע"ע 2040-11-20

תקציר

למדינה ולעובד היה קשר חוזי, לפיו העובד היה אמור לקבל פנסיה מוקדמת עם הגיעו לגיל מסוים במהלך עבודתו ברפאל. העובד טען כי המדינה לא קיימה את סיום העסקה. פסק הדין של בית המשפט נוטה לטובת המדינה, וקובע כי אין די ראיות המצביעות על כך שנעשה שינוי בחוזה המקורי. בנספח להסכם המיוחד נכתב כי כל שינוי בחוזה צריך להיעשות בכתב, ומאחר שאין תיעוד בכתב של השינוי הנטען, בית המשפט מוצא כי אין זה סביר שהחובה לשלם את הפנסיה המוקדמת השתכללה. זאת ועוד, ההנחה היא שההסכמה המילולית שניתנה על ידי נציב שירות המדינה היא המלצה המותנית באישור רשויות אחרות, ולכן אין בה די כדי לבסס את הטענה. עקרונות המשפט המינהלי תומכים אף הם בעמדת המדינה, וקובעים כי כל שינוי בהוראות המינהליות צריך להיעשות באותה מתכונת של ההוראות המקוריות שנכתבו. מאחר שאין ראיות מוצקות התומכות בטענת העובד, ונוכח אופייה החריג של הבקשה – שכן אילוצים תקציביים משמעותם שהמדינה תשלם לעובד שכר ופנסיה במקביל – השופט מצדד במדינה ודוחה את ערעורו של העובד.