עע"מ 944/24

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין שניתן בבית המשפט העליון בע"מ 944/24, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים: **הרקע המשפטי והעובדתי:** פסק הדין עוסק בערעור שהגישו שר הפנים ומשרד הפנים (להלן: "הרשות") על פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים. בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל עתירה של שתי נשים, שבה דרשו לרשום את ילדתם כבת של שתיהן במרשם האוכלוסין, בהתבסס על תעודת לידה אמריקאית שבה שתיהן רשומות כאמהות. האם האחת היא אזרחית ישראלית, והאם השנייה היא אישה טרנסג'נדרית, אם כי הילדה נולדה מהזרע של האם השנייה, כלומר, לה זיקה גנטית. הרשות סירבה לרשום את האם השנייה כהורה, ללא הוכחת קשר גנטי. **הטענות המרכזיות:** * **הרשות:** טענה כי יש להבחין בין רישום הורות המבוסס על זיקה משפטית בלבד לבין רישום הורות המבוסס גם על זיקה ביולוגית. לטענתה, במקרים של זיקה ביולוגית, נדרשות ראיות לקשר גנטי, בדומה לנוהל הוספת פרטי אב. * **המשיבות:** טענו כי מרשם האוכלוסין הוא סטטיסטי בעיקרו ואינו מבחין בין סוגי הורות. כאשר מוצגת תעודה ציבורית זרה, אין הרשות רשאית להתנות את הרישום בדרישות נוספות, אלא אם מדובר באי-נכונות גלויה לעין. הן טענו כי הזיקה הגנטית דווקא מחזקת את הצורך ברישום, ולא מהווה מכשול. **עקרונות משפטיים וחידושים בפסק הדין:** 1. **עליונות הלכת פונק שלזינגר ופרשנותה המרחיבה:** בית המשפט העליון מאמץ במלואו את קביעות בית המשפט לעניינים מנהליים, המבוססות על הלכת פונק שלזינגר (בג"ץ 143/62). הלכה זו קובעת כי תפקידו של פקיד הרישום הוא לאסוף חומר סטטיסטי, ואין לו סמכות שיפוטית. ככלל, עליו להסתפק בראיה לכאורה. * **חידוש/הדגשה:** פסק הדין מדגיש כי הלכת פונק שלזינגר, אשר במקורה עסקה בפרטים שאינם מהווים ראיה חותכת (נישואין, דת), הורחבה ויושמה גם על פרט ההורות, כאשר מדובר בפרט בעל אופי רישומי. הדבר נתמך גם בפסיקות מאוחרות כמו דנ"א 1297/20 פלוני. 2. **ההבחנה בין רישום ראשון להוספת פרט רישום:** בית המשפט מבהיר באופן חד משמעי כי במקרה זה, לא מדובר בסוגיית הקניית מעמד בישראל במסגרת רישום ראשון, אלא בשאלת רישומה של המשיבה 2 כהורה *נוסף* במרשם האוכלוסין. בכך, מצמצם בית המשפט את המחלוקת לשאלת הרישום הפרוצדורלית על בסיס תעודה ציבורית זרה, ולא כרוך בסוגיות מהותיות של אזרחות (סעיף 11). 3. **תפקיד מרשם האוכלוסין כמשקף היבט משפטי בלבד, ללא הבחנה בין סוגי הורות:** בית המשפט מצטט את עניין פלוני (דנ"א 1297/20) ומדגיש כי מרשם האוכלוסין נועד לשקף את ההיבט המשפטי של פרט ההורות, בין אם זו הורות פיזיולוגית, גנטית, אימוץ, או "זיקה לזיקה". הדגש הוא ש"יהא אשר יהא האדן שמכוחו מוכרת ההורות, רישום ההורות במרשם האוכלוסין יופיע באופן זהה, ללא כל הבחנה בין הורות ביולוגית להורות שאינה ביולוגית" (סעיף 13). * **חידוש/הדגשה:** זוהי הנקודה המרכזית בפסק הדין. בית המשפט דוחה מכל וכל את טענת הרשות להבחין בין סוגי הורות לצורך הרישום. עצם העובדה שהורות מוכרת בדין (אף אם דרך "זיקה לזיקה" או אחרת) מספיקה לצורך רישום במרשם, באופן שווה. 4. **יישום הלכת ממט-מגד:** בית המשפט מוצא דמיון מהותי בין המקרה הנוכחי לבין עניין ממט-מגד (בג"ץ 566/11), שם נדונה שאלת רישום בן זוג של אב ביולוגי כהורה. גם שם נקבע כי די בתעודות ציבוריות זרות כדי לחייב את פקיד הרישום. בית המשפט מבסס את קביעתו על כך שבשני המקרים, הבקשה לרישום הורה נוסף נתמכה בתעודה ציבורית תקפה, ורישום זה אינו כרוך באופן מהותי בסוגיית מעמד הקטינה בישראל (סעיף 14). 5. **דחיית הבחנה המושתתת על גילוי עובדות (גם ביולוגיות) כמכשול:** בית המשפט דוחה את עמדת הרשות לפיה יש להבחין בין רישום הורות בזיקה משפטית לבין רישום הכולל גם זיקה ביולוגית. הוא רואה בכך קושי מהותי, שכן במקרה זה, גילוי העובדה על הזיקה הגנטית של המשיבה 2 (במקום רישום "אב" רגיל) הוא שהוביל את הרשות לדרוש הוכחות נוספות, בעוד שאילו לא היה גילוי זה, היה הרישום מתבצע בקלות רבה יותר על בסיס תעודת הלידה בלבד. בית המשפט רואה בכך פגיעה בחובת ההגינות המנהלית (סעיף 15). 6. **השלכה על נוהל משרד הפנים:** פסק הדין מציב גבולות ברורים ליישום נוהלי משרד הפנים (כגון נוהל 2.2.0007 בדבר הוספת פרטי אב). נראה כי הטענה בדבר "הוספת פרטי אב" במקרה זה אינה רלוונטית, שכן המשיבה 2 אינה "אב" במובן הקלאסי, והסירוב נבע מהבנתם של המערערים כי יש להוכיח זיקה גנטית, דבר שנדחה על ידי בית המשפט. **לסיכום:** פסק הדין מאשר מחדש ומרחיב את העיקרון כי תפקידו של מרשם האוכלוסין הוא סטטיסטי ורישומי בעיקרו. כאשר מוצגת תעודה ציבורית זרה, פקיד הרישום מוגבל בסמכותו לדרוש הוכחות נוספות, אלא אם מדובר בחוסר נכונות ברור ובלתי מוטל בספק. בית המשפט מדגיש כי סוג ההורות (ביולוגית, משפטית, או אחרת) אינו רלוונטי לצורך הרישום במרשם, כאשר מדובר ברישום הורה נוסף על בסיס תעודה זרה. פסק הדין מחזק את ההגנה על זכויותיהם של הורים, לרבות אלו המגדירים עצמם כטרנסג'נדרים, ומבסס את הרישום על המסמכים שהוצגו, תוך מניעת התערבות מוגזמת מצד הרשות.