ע"פ 2086/08

תקציר

אדם, המכונה המערער, ערער על החלטת בית משפט השלום בירושלים להרשיעו באשמת פריצה לבניין שאינו למגורים ותקיפה פשוטה. האירוע התרחש ביום 29.9.2007, כאשר המערער, יחד עם שני שותפים אלמונים, פרצו לקיוסק בירושלים. המערער נתפס בסמוך למקום זמן קצר לאחר האירוע והוצגו בפניו מספר ראיות, לרבות התאמות טביעות אצבע ועדויות של עדי ראייה. בית משפט קמא הרשיע את המערער, והוביל לעונש של 12 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי נוסף של 6 חודשים. טיעוני המערער בערעור נסובים סביב טעויות לכאורה בהחלטת בית משפט קמא, לרבות פרשנות מוטעית של ראיות טביעות אצבע, אופיין המטעה של חקירות המשטרה והיעדר זיהוי על ידי המאבטח. עם זאת, בית המשפט העליון דוחה טענות אלה ואינו מוצא בהן כל שחר. בית המשפט מקבל את העדות הכבושה בדבר טביעות האצבע כתקפה ומציין ראיות מפלילות נוספות, לרבות בריחתו של המערער מהמקום והצהרות כוזבות שנאמרו במהלך חקירתו במשטרה. גם הימנעותו של המאבטח מזיהוי המערער במסדר הזיהוי מוסברת באופן משביע רצון. זאת ועוד, עונשו של המערער אינו נחשב מופרז נוכח עברו הפלילי העשיר והזמן הקצר שחלף מאז העבירות הקודמות. בית המשפט העליון דוחה אפוא את הערעור, ומאשר את הרשעתו של בית משפט קמא ואת גזר דינו.