ת"א 3681-10-14

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למחלוקת על צו הצגת ראיות בתביעה אזרחית לפינוי. התובעים, שהם נאמני קרן משה בנבנישתי, מבקשים לפנות את הנתבעים ממבנה בירושלים. התביעה באה בעקבות תביעה קודמת בין אותם צדדים, אשר ביססה את בעלותה של הנאמנות בנכס והורתה על הריסת חלק מהמבנה, יחד עם צו מניעה האוסר על המשך הבנייה. בעוד שקביעת הבעלות אושרה בערעור, צו ההריסה בוטל מאחר שהנאשמים נמצאו לא אשמים בהפרת חובה חקוקה. בעקבות זאת הגישו התובעים את התביעה הנוכחית, אך חלף זמן רב עד להגשת התביעה. הנתבעים העלו מספר השגות מקדמיות, ביניהן טענת התיישנות וטענה כי התביעה הקודמת היוותה מעשה של בית המשפט, המונע מהתובעים להגיש תביעה נוספת. בית המשפט המחוזי קבע כי טענות מקדמיות אלה טעונות בירור עובדתי ולא יוכרעו כענייני סף. לאחר מכן ביקשו התובעים לשנות את סדר הצגת הראיות, בטענה כי מאחר שעל הנתבעים מוטל נטל ההוכחה בגין יתר התביעות, עליהם להתחיל בהצגת ראיות. בית המשפט דחה את טענת התובעים והדגיש כי נטל ההוכחה וסדר הצגת הראיות הם נושאים נפרדים. הכלל הוא שהתובעים מתחילים בהצגת ראיות, והעובדה שהנתבעים נושאים בנטל ההוכחה בחלק מהטענות אינה משנה זאת. בנוסף, נדחתה גם טענת התובעים בדבר "הודאה והדחה" - לפיה הנתבעים נחשבים כמי שהודו בתביעת הבעלות בשל ההחלטה השיפוטית הקודמת. זאת, משום שהנאשמים חלקו על מספר עובדות והעלו טענות הגנה אחרות, כלומר טענותיהם לא היוו "הודאה והדחה". מסקנת פסק הדין היא כי הסדר הרגיל של הצגת הראיות יעמוד, ובקשת התובעים לשינוי נדחית. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים, כאשר על הנתבעים להודיע עד מועד נקוב אם בכוונתם לערער על החלטת בית המשפט המחוזי ברשות ערעור. לאחר מכן ייבחן התיק לקביעת מועדים להמשך ההליכים.