ע"א 455/13

תקציר

השאלה הניצבת בפני בית המשפט היא מתי, לצרכי מס שבח, רכש המערער את הזכויות בחלקת קרקע שהוא ואחיו מכרו לחברה קבלנית. המערער טען כי מועד הרכישה צריך להיות שנת 1949 כאשר משפחתו קיבלה לראשונה רשות להשתמש בקרקע, ואילו המשיב טען כי היה זה בשנת 2000 כאשר המערער רכש את זכויות החכירה בחלקה. בית המשפט מצדד במשיב. בפסק הדין מוסבר כי ההיתר משנת 1949 היה רישיון קבוע הנבדל במהותו מזכות החכירה משנת 2000 שנרכשה בהסכם פשרה. הזכות האחרונה, שלא הייתה בידי המערערת קודם לכן, נמכרה בשנת 2001 ועל כן היא המועד הרלוונטי לחישוב מס שבח. פסק הדין דוחה גם את טענותיה החלופיות של המערערת כי הסכם הפשרה היווה עסקת חליפין או עסקה משולשת, ומדגיש כי תנאי ההסכם בפועל צריכים לקבוע את מעמד המס. זאת ועוד, בית המשפט אינו מוצא סיבה לסטות מקביעתה של ועדת הערר כי ייחוס 5% מהזכויות שנרכשו בחלקה לשנת 1949 היה נדיב, ושיקולי המערערת לקביעת שווי הרישיון משנת 1949 אינם מבוססים. השופטת א' חיות מגיעה למסקנה כי יש לדחות את הערעור, ועל המערערת לשלם למשיב הוצאות בסך 40,000 ₪. השופטים מ' נאור ומ' מזוז מסכימים עם ההחלטה.