ק"ג 10460-04-21

תקציר

פסק דין זה דן בדרישות ההכרה כ"אלמנת פנסיונרים" ובזכאותה של התובעת, שהייתה נשואה לגמלאי המנוח שנים רבות. על פי תקנון הנתבעת, על התובע לשהות עם הגמלאי לפחות שנה רצופה אחת עד ליום פטירתו על מנת להיחשב כבת זוגו. פסק הדין מכיר בכך שההגדרה הפורמלית של "בן זוג" חלה על התובע, אך נדרשת חקירה נוספת כדי לקבוע האם התקיים קשר זוגי אמיתי. פסק הדין בוחן את נסיבות מעברו של המנוח לדיור מוגן ומוצא כי גורמים חיצוניים הצדיקו מעבר זה. כמו כן, היא בוחנת את קיומם של חיי משפחה כבני זוג ומגיעה למסקנה כי למרות ההפרדה הפיזית, התובע והמנוחה קיימו קשר זוגי. עם זאת, פסק הדין מדגיש כי אין לבודד את תנאי המגורים המשותפים ממערכת היחסים הכוללת. באשר לשיתוף פעולה ושיתוף כלכלי, פסק הדין קובע כי לתובע ולמנוח היו כספים נפרדים, דבר המעיד על פירוד כלכלי. כתוצאה מכך, תכלית קצבת השארים, שמטרתה לתמוך בפרנסתו של הניצול, אינה מתקיימת במקרה זה. פסק הדין מכיר בכך שהתובעת לא עמדה בתנאי הזכאות, למרות שהבינה את תחושותיה הקשות. אשר על כן, התביעה נדחית, והתובע אינו מקבל את קצבת השאירים. לשני הצדדים הזכות לערער על פסק הדין תוך 30 יום מקבלתו.