ב"ש 894/85

תקציר

המקרה שלפנינו עוסק במחלוקת בין שתי חברות בנוגע לשיווק וסימון מוצרי המלח שלהן מים המלח. המשיבה מס' 1 מפתחת ומוכרת מלחי ים המלח לשימוש רפואי ביתי מזה כעשור והגישה תביעה נגד המבקשת מס' 1 בגין סימון מוצריהם. בית המשפט בדלמטה פסק לטובת המשיבה מס' 1, קבע כי סימון המוצר של המבקשת מס' 1 כוזב ומטעה, והורה לה להפסיק לייצר ולשווק את המוצר, וכן למסור דו"ח מאומת על מכירותיה. לאחר מכן ערער המבקש מס' 1 לבית המשפט העליון בבקשה לעכב את ביצוע פסק הדין. בית המשפט העליון, בפסק דינו, קבע כי למבקשים היה סיכוי להצליח בערעורם, אך זו לבדה אינה סיבה מספקת לעכב את הביצוע. נקבע כי הגשת ערעור אינה מעכבת אוטומטית ביצוע פסק דין, ובית המשפט הפעיל את שיקול דעתו לסרב לעיכוב ביצוע. הנימוקים העיקריים להחלטה זו היו הקשיים בשיקום המצב אם המבקשים יזכו בערעורם לאחר ביצוע פסק הדין והנזק הפוטנציאלי לשני הצדדים אם הביצוע לא יעוכב. עם זאת, בהתחשב בתיאור המסחרי הכוזב שנמצא באריזת המוצר של המבקשת מס' 1, המהווה עבירה פלילית, ובנזק הפוטנציאלי שייגרם למשיבה מס' 1 אם הביצוע יעוכב, דחה בית המשפט העליון את הבקשה לעכב את ביצוע פסק הדין. תחת זאת, היא הורתה למבקשת מס' 1 להכין דו"ח מאומת של רואה חשבון על מכירותיה, שיימסר למשיבה מס' 1 רק אם ערעורה יידחה. עלויות הכנת הדו"ח ושכר הטרחה היו אמורים להיקבע בהתאם לתוצאת הערעור.