ע"א 9813/07

תקציר

פסק הדין כולל ערעור וערעור נגדי הנובעים מפסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין פיצויים בגין תאונת דרכים קטלנית שאירעה ב-24 במרץ 2001, בה נהרג אבי משפחה. המחלוקת, שהוכרעה בתחילה ב-26 במארס 2007, התמקדה בסכומי הפיצויים, וערעורים הוגשו מאוחר יותר באותה שנה. למרות השיהוי בהגשת הערעור, בית המשפט לא דחה את הערעור, בהתחשב במחלוקות שלאחר פסק הדין שנדון בהן בית המשפט המחוזי בספטמבר 2007. סוגיות מרכזיות כללו את מצבה הנפשי של האלמנה, שבית המשפט החליט שלא להמשיך ולבחון אותו בתיק זה, שכן הוא לא היה קשור ישירות לנזקים הנתבעים לתלויים אלא השפיע על יכולתה לעבוד. בית המשפט אמנם סירב לפתוח מחדש את התיק ולמנות מומחה לבריאות הנפש, אך העלה את סכום הפיצוי הכולל בגין אובדן שירותיו של האב ל-200 אלף שקל. דיונים נוספים עסקו ברמת הכנסתו של המנוח, תוך טענות כי השכר הריאלי עלה על הסכום המדווח. בית המשפט המחוזי עמד על התקדים לפיו על התובעים להוכיח הכנסה בפועל אם דיווחו בעבר על סכומים נמוכים יותר לצורכי מס. בית המשפט שילב הכנסות פוטנציאליות לא מדווחות בחישובי הפיצויים, אך מצא את עדותה של האלמנה בלתי אמינה, קבע את בסיס ההכנסה על 12,000 שקל לחודש, תוך תוספת של 10% החל ממועד התאונה. התנגדויות אחרות נעדרו בסיס מספיק להתערבות בערעור. בסופו של דבר, הערעור התקבל בעקבות הנחיות ספציפיות, והערעור שכנגד נדחה, כאשר המשיבים נדרשו לשאת בהוצאות הערעור ובשכר טרחת עורך דין. השופטים י' דנציגר וא' רובינשטיין הסכימו עם המשנה לנשיא א' ריבלין, והדגישו זהירות בתביעות הכנסות לא מדווחות במהלך הליכי נזיקין.