תנ"ג 52301-04-22

תקציר

בית המשפט דן בבקשה לתיקון תביעה נגזרת, שהוגשה בהתאם לתקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018. תקנה זו מסמיכה את בית המשפט להורות על תיקון כתב תביעה בכל שלב של ההליך, לשם עריכת משפט הוגן. שאלת המפתח הייתה האם התיקונים המבוקשים על ידי התובעת יהוו עילה חדשה, המחייבת את אישור התביעה מחדש כתביעה נגזרת, או שמא מדובר בעובדות נוספות בלבד התומכות בעילות הקיימות. השופט קבע כי התיקונים לא הוסיפו עילות חדשות אלא רק שכללו את הקיימות, ולכן אין צורך בבקשה חדשה לתביעה נגזרת. השופט שקל גם את השפעת התיקונים על תקופת ההתיישנות, וקבע כי מאחר שהם אינם חורגים מעילת התביעה המקורית, ניתן להתיר אותם גם לאחר תום תקופת ההתיישנות. המידע החדש שעמד בבסיס התיקונים התגלה בהליכי גילוי מסמכים, ומאחר שהבקשה לתיקון נעשתה בשלב מוקדם של ההליך, ראתה השופטת לנכון לאפשר את התיקונים. עוד מובהר בהחלטה, כי הנתבעים אינם מנועים מלהעלות הגנת התיישנות בתגובה לתיקונים. לבסוף נעתר השופט לבקשה לתיקון כתב התביעה, והתיר לנתבעים להגיש כתב הגנה מתוקן עד למועד שנקבע.