עע"מ 3376/23

תקציר

ההחלטה מתייחסת לערעור שהוגש כנגד שלילת היתר העבודה של המערערת על ידי המשיב. על פי החוק בישראל, אדם שחש פגיעה מהחלטה כזו יכול לערער לבית הדין לעררים, כאשר השגות נוספות יוגשו כערעור מנהלי לבית המשפט לעניינים מנהליים. המשיבה טענה, כי אפיון התנגדותה של המערערת כעתירה מנהלית היה שגוי ועלה כדי עקיפה של החוק, שכן הוא העניק לה למעשה זכות ערעור לבית משפט שונה מזה הקבוע בחוק. בית המשפט מסכים עם עמדת המשיב ומציין כי ההבחנה בין עתירה מנהלית לבין עתירה מנהלית אינה טכנית גרידא אלא בעלת השלכות משמעותיות על בחינת ההשגה ועל אפיקי הערעור האפשריים. החוק ברור כי ערעור מינהלי צריך להיות מוגש בסמכותו של בית המשפט שעל החלטתו מערערים, אך המערערת הגישה את התנגדותה לבית משפט אחר, דבר המנוגד לנוהל שנקבע. מאחר שהמערערת בחרה בהליך שגוי ופגום מיסודו, היה מקום לדחות את הערעור על הסף, והחלטת בית המשפט לעניינים מנהליים עומדת בעינה. לפיכך, נדחה גם הערעור הנוכחי על החלטה זו, יחד עם הבקשה לסעד זמני.