עב"ל 36432-11-23

תקציר

הדיון נסוב סביב פרשנותה של תקנה 1(ב) וזכאותו של מערער לקצבה מיוחדת בשל נכות בעבודה. התקנה קובעת שלושה תנאים מצטברים: הראשון הוא קביעת נכות יציבה בשיעור של 85% לפחות על ידי ועדה רפואית כתוצאה מפגיעה בעבודה ומכל סיבה אחרת. התנאי השני קובע כי הנכות חייבת להיות בשל פגמים באיברים זוגיים, והתנאי השלישי מחייב את הוועדה לקבוע כי לפחות 2/3 מהנכות מיוחסת לפגיעה בעבודה. בית המשפט קובע כי המערערת מקיימת את התנאים הראשון והשני. עם זאת, התנאי השלישי אינו מתקיים, שכן ליקויי עבודה מהווים פחות משני שלישים מנכותו הכוללת של המערער. הקביעה מתבססת על החלטת הוועדה הרפואית לנכות כללית, הקובעת כי הנכות הנובעת מפגיעה בעבודה נמוכה מהנדרש. בנוסף, בית המשפט מטיל ספק ברלוונטיות של הדיון בזכאות חלופית לפי תקנה 1(ב), שכן זכאותו של המערער לקצבה המיוחדת אינה שנויה במחלוקת. הערעור נדחה, והמערערת מצווה לשאת בהוצאות המוסד.