ע"פ 55562-01-18

תקציר

הערעור מתייחס לפסק דין שמצא את המערער אשם באיומים ובתקיפת שכנו, וכן באיומים על שוטרים שהגיעו למקום. בית משפט קמא בחן היטב את חומר הראיות ומצא כי המשיב הצליח להוכיח את אשמתו של המערער מעבר לספק סביר. ערכאת הערעור הסכימה עם ממצאיו של בית משפט קמא והדגישה כי הם התבססו על התרשמות בלתי אמצעית ממהימנות העדים. באשר לאירוע הראשון, מצא בית המשפט די ראיות כדי לתמוך בהרשעתו של המערער באיומים ובתקיפת המתלוננת. דבריו של המערער עצמו ועדותו של בנו תמכו בגרסתה של המתלוננת. בית המשפט אף מצא את עדיו של המשיב, לרבות המתלוננת, אחיה וידיד המשפחה, אמינים. יסוד האיום נקבע באמצעות מבחן אובייקטיבי, והיסוד הנפשי התקיים בשל ההסתברות הגבוהה שדברי המערער יפחידו או יקניטו את המתלוננת. בגין תקיפת המתלוננת זיכה בית המשפט את עדויות עדי המשיב ואת הראיות המצולמות, תוך שהוא מבטל את גרסת המערער לאירועים כבלתי אמינה. באשר לאירוע השני, מצא בית המשפט את המערער אשם באיומים על השוטרים. הודאתו של המערער עצמו ועדויות הקצינים אישרו את האירוע. בית המשפט דחה את טענות המערער בדבר סתירות בעדויות הקצינים, ומצא את גרסאותיהם משלימות. בית המשפט אישר את גזר דינו של המערער על ידי בית משפט קמא, לרבות עונש סביר ומאוזן, ועונש מותנה מצטבר. גם סכום הפיצוי שנפסק למתלונן היה ראוי. לפיכך, הערעור לא היה ראוי, מה שהוביל את בית המשפט לדחות אותו פה אחד.