ע"פ 9238/11

תקציר

הערעור מערער על הרשעה ברצח בכוונה תחילה לפי סעיפים 300(א)(2) ו-301 לחוק העונשין, בטענה כי יסודות העבירה לא התקיימו. לגופו של עניין, טוען המערער כי לא ניתן להוכיח את ההחלטה להרוג ואת היעדר ההתגרות (קנטור). מסקנתו של בית המשפט היא כי יסוד קבלת ההחלטות מתקיים על ידי ההנחה כי אדם מתכוון לתוצאות הטבעיות של מעשיו. הדבר נתמך בנסיבות ההריגה, לרבות החניקה הממושכת, השימוש בתנוחת חנק שנלמדה בקראטה ובריחתו של המערער מהמקום. באשר להיעדרותו של קנטור, מציין בית המשפט כי המערערת ויתרה במפורש על טענה זו בבית המשפט המחוזי, אך בכל זאת התייחסה אליה. המבחן הסובייקטיבי, הבוחן אם הנאשם התגרה, הוא במידה רבה מבחן עובדתי ואינו מתקיים במקרה זה. גם המבחן האובייקטיבי, הבוחן אם אדם סביר היה מתגרה, אינו מתקיים, שכן בית המשפט מוצא כי מעשיו של המנוח אינם מצדיקים באופן סביר את אובדן השליטה של המערער. זאת ועוד, בית המשפט דוחה את הטענה כי יש להתאים את המבחן האובייקטיבי למצבו של המערער, שכן הוא סובייקטיבי באופיו. לבסוף, בית המשפט אינו מוצא טעם להורות על הערכה פסיכיאטרית נוספת לצורך גזר הדין, שכן החלטת בית המשפט המחוזי העדיפה את הדעה כי המערער אינו סובל מהפרעה נפשית. לפיכך, הערעור נדחה, וההרשעה ברצח מתקבלת. השופט דנציגר והשופט שוהם מסכימים.