ת"א 42912-03-16

תקציר

השופט במקרה זה פסק בתביעת הפקעת מקרקעין, קיבל חלקית את התביעה נגד הנתבע מס' 1 ודחה את התביעה נגד הנתבע מס' 2. התובעים, בעלי מספר חלקות קרקע, תבעו פיצוי בגין הפקעת חלקים מאדמתם לצורך סלילת כבישים. השופט קבע כי התביעה נגד הנתבעת מס' 2, שכבר פיצתה את התובעים בגין 25% הראשונים של הקרקע המופקעת, נדחית, שכן התובעים לא הציגו כל טענה מוצדקת כנגדם. עוד ציינה השופטת כי טענות התובעים כנגד הנתבעת מס' 2 התבססו על קבלת סכום פיצוי גבוה יותר, אשר בית המשפט לא מצא לו תוקף. לגבי הנתבע מס' 1 קיבל השופט את חוות דעתו של המומחה בעניין, שקבע כי עסקאות ההשוואה ששימשו לקביעת שווי הקרקע תקפות, וקבע מקדם מוטיבציה של 5%. השופט הסכים גם עם חוות דעתו של המומחה לגבי המנגנון לתשלום פיצויים, שאמור להתבסס על הליך דו-שלבי. זאת ועוד, דחתה השופטת את טענות התובעים מס' 3 עד 5 בשל כתב ויתור חתום, והורתה לנתבעת מס' 1 לשלם לתובע מס' 2 שכר טרחת עורך דין בשיעור מוסכם. השופט הורה לתובעים מס' 1, 5-3 ו-6-10 לשלם את שכר טרחת עורך דינו של הנתבע מס' 1, וקבע כי שיטת התשלום למומחה מספקת. ההחלטה התקבלה על סמך ממצאי המומחה, אשר הוסברו היטב והוצמדו, ובהתחשב במסגרת המשפטית ובפסיקות קודמות. ככלל, פסק הדין של השופט העדיף את הנתבעים, כאשר רק התובע מס' 2 קיבל פיצוי כלשהו, והתובעים חויבו לשלם חלק משכר הטרחה.