ע"פ 517/08

תקציר

המערערים, ויטלי מולוטקור וסעדיה ביניב, הורשעו בקשירת קשר, שוד והריגה ברשלנות של קשישה במהלך אירוע חטיפת תיקים. הם זוכו מאשמת רצח בכוונה. בית המשפט המחוזי קבע כי מותה של האישה לא היה צפוי על ידי המערערים וכי יסודם הנפשי אינו מגיע להריגה ברשלנות. עם זאת, בית המשפט קבע כי אדם סביר בעמדת המערערים היה צופה את האפשרות של מותו של הקורבן בשל נסיבות השוד. סעדיה ערער על הרשעתו בגרימת מוות ברשלנות וביקש עונש מופחת, בטענה למעורבותו הפחותה בעבירה. בינתיים, ויטלי רק ערער על גזר דינו כמוגזם. השופט לוי דחה את שני הערעורים. באשר לערעורו של סעדיה, השופט הסכים כי תפקידו פחות מרכזי מזה של ויטלי, אך ראה בו שותף לדבר עבירה בשל מודעותו לתוכנית לפגוע בנשים מבוגרות ותפקידו כתצפיתן. לוי קבע כי המבחן האובייקטיבי של סעיף 34א לחוק העונשין מייחס אחריות לסעדיה, למרות היעדרותו במהלך השוד בחדר המדרגות. בסוגיית גזר הדין לא מצא לוי פגם בעונש המקיף שגזר בית משפט קמא וסבר כי עונשי המאסר שהוטלו עליו צודקים ומרתיעים. באשר לערעורו של ויטלי, דחה לוי את טענתו כי עונשים מקבילים צריכים להיות הנורמה, תוך שהוא מצטט פסיקה המצדדת בעונשים מצטברים כמגמה, במיוחד במקרה זה, בשל חומרת העבירות וחוסר הקשר ביניהן. השופט הגיע למסקנה כי ההגנה של החברה על חבריה הפגיעים מחייבת תגובה שיפוטית נחרצת, והעונשים המקוריים היו הולמים. השופטת נאור והשופטת ארבל הסכימו עם פסק הדין.