רע"א 21129-11-25

תקציר

בסדר גמור. להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים, המבוסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי: רע"א 21129-11-25 גוטמן ואח' נ' מדינת ישראל – משטרת ישראל** **1. רקע עובדתי וההליך בערכאות קודמות:** העובדות המרכזיות עליהן מבוססת התביעה הן השתתפות המבקשים בהפגנה בירושלים ביום 20.5.2024, שבמהלכה, לטענתם, נעשה שימוש בלתי חוקי ב"בואש" על ידי המשטרה לפיזור ההפגנה, שימוש שגרם להם נזק. המבקשים צירפו לכתב התביעה קישורים לסרטונים מתעדים שפורסמו ברשת X, אך בעל החשבון שפרסם אותם לא נכלל ברשימת העדים הראשונית. ביום 1.9.2025, המועד האחרון להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם המבקשים, הם הגישו את תצהיריהם, ביקשו לתקן את רשימת העדים כך שתכלול את בעל החשבון שפרסם את הסרטונים, והגישו גם את תצהירו. בית משפט השלום (כבוד השופט דמביץ) דחה את הבקשה, תוך הדגשת חוסר הבנה לגבי השינוי החד-צדדי זה, העדר טעם מדוע לא נכלל העד מלכתחילה, והגשת התצהיר החדש ללא אישור מוקדם. בעקבות דחיית הבקשה, המבקשים הגישו בקשה לעיון חוזר, אשר גם היא נדחתה, תוך ביקורת על "סדר הדין העצמאי" בו נקטו. **2. ההחלטה בבית המשפט המחוזי – בחינת בקשת רשות הערעור:** בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת בר-אשר) החליט לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור, וקיבל את הערעור. ההחלטה מתבססת על מכלול שיקולים עקרוניים ופרקטיים. **3. עקרונות משפטיים מרכזיים וחידושים בהחלטה:** * **סמכות ערכאת הערעור להתערב בהחלטות דיוניות:** * **הכלל:** ככלל, החלטות דיוניות הנוגעות לסדרי דין, הזמנת עדים, סדר שמיעתם והגשת ראיות, נתונות לשיקול דעת הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור תימנע מלהתערב בהן. * **ההחרגה (החידוש המרכזי):** צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009, קובע חריג לכלל זה. סעיף 1(5) לצו מתיר הגשת בקשת רשות ערעור על החלטה **הדוחה בקשה לזמן עד או להגיש ראיה**. הטעם להחרגה זו, המודגש בפסק הדין, הוא **מניעת פגיעה משמעותית** בבעל דין שבקשתו נדחתה, במיוחד אם יתברר בדיעבד כי ההחלטה הייתה שגויה. הדבר נועד למנוע "ניהול הליך מיותר, פגיעה בבעלי הדין ומפגיעה ביעילות הדיון", ומשכך, ערכאת הערעור יכולה להתערב **במהלך ההליך** ולא רק בסופו. * **יישום:** בית המשפט המחוזי קבע כי החלטת בית משפט השלום לדחות את בקשת המבקשים להוספת עד ותצהירו מהווה החלטה הנתונה לערעור במסגרת החריג הנ"ל. * **קריטריונים להכרעה בבקשה להוספת עד או ראיה:** * **רלוונטיות ויסייע בחקר האמת:** השאלה המרכזית היא האם הראיה (במקרה זה, עדותו של בעל החשבון ותצהירו) רלוונטית וכיצד היא עשויה לסייע לבית המשפט לרדת לחקר האמת. ככלל, בית המשפט יימנע מלהתיר הגשת ראיה רלוונטית רק במקרים חריגים, כגון הגשתה בשלב מאוחר ללא הצדקה, בניגוד לכלל הגשת הראיות "בחבילה אחת", או כאשר הדבר יסרבל את ההליך באופן משמעותי. * **עיתוי הגשת הבקשה והצדקה לאיחור:** יש לבחון את סיבת אי-הכללת העד מלכתחילה, את ההצדקה לאיחור בהגשת הבקשה, ואת עיתוי הגשתה. * **פגיעה בצד שכנגד:** יש לשקול את הפגיעה האפשרית בצד שכנגד. * **נחיצות עדותו של העד לחקר האמת:** מידת נחיצותו של העד להגעה לחקר האמת. * **איזון שיקולים, בדגש על חקר האמת:** למרות חשיבות שיקול היעילות, הוא אינו בא על חשבון הצורך לחתור לחקר האמת. יש לשקול ולאזן את כלל השיקולים. * **נימוקי קבלת הערעור בפועל:** * **רלוונטיות העד:** בית המשפט המחוזי קבע כי קשה לחלוק על רלוונטיות העד שביקשו המבקשים להוסיף, שכן הוא עשוי לסייע בחקר האמת. * **עיתוי הגשת הבקשה:** הבקשה הוגשה במועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעם המבקשים. בכך, לטענת בית המשפט, היא הוגשה במועד הנכון, ולא נחשבת "איחור" במובן המעכב. * **"חבילה אחת" של ראיות:** מאחר והבקשה הוגשה במועד הגשת הראיות, לא מדובר בהגשת ראיות שאינן "בחבילה אחת". * **עמדת המשיבה (משטרת ישראל):** המשיבה לא התנגדה לבקשה בבית משפט השלום, ובהמשך גם לא התנגדה לבקשת רשות הערעור. בית המשפט המחוזי ראה בכך נימוק משמעותי, שלכשלעצמו היה עשוי להצדיק את קבלת הבקשה. * **חוסר רלוונטיות של מועד איתור המצהיר:** לאור כל השיקולים הנ"ל (רלוונטיות, הגשה במועד, אי-התנגדות המשיבה), הפך שיקול מועד איתורו של המצהיר לפחות משמעותי. * **התייחסות להחלטת בית משפט השלום בדבר עיון חוזר (החידוש השני):** * **תכלית בקשה לעיון חוזר:** בית המשפט המחוזי הדגיש כי בקשה לעיון חוזר אינה מוגבלת למקרים של שינוי נסיבות מהותי, אלא אף מאפשרת לבית המשפט לבחון מחדש החלטה, במיוחד כאשר הדבר אינו פוגע בזכויות הצד שכנגד. הוא אף ציין כי בקשה לעיון חוזר יכולה למנוע הליכי ערעור מיותרים. * **ביקורת על ביקורת בית משפט השלום:** בית המשפט המחוזי חרג מדרכו לקבוע כי אינו שותף לביקורת החריפה שהושמעה על המבקשים ובאי כוחם בהחלטת העיון החוזר. הוא אף הטיל ספק האם הגשת ראיות במועד, בהיעדר התנגדות, מהווה "מעשה שלא כדין" או מצדיקה הערה בדבר תשלום הוצאות "לפנים משורת הדין". **4. משמעות ההחלטה:** * **הגמשת כללי סדר הדין:** ההחלטה מדגישה את הגישה הגמישה של ערכאות הערעור בסוגיות דיוניות, כאשר קיים חשש לפגיעה בחקר האמת או בבעל דין. ההדגשה על החרגת ההחלטות הדוחות בקשות לזימון עדים או הגשת ראיות, מרחיבה את מנעד ההתערבות האפשרי של ערכאת הערעור. * **חשיבות עמדת המיעוט (הצד שכנגד):** ההחלטה מראה כי עמדת הצד שכנגד (במקרה זה, המשטרה) יכולה להיות משמעותית ביותר. אי-התנגדות לבקשה, גם אם אינה הסכמה מפורשת, מקלה על בית המשפט לקבל את הבקשה. * **חיזוק תפקיד חקר האמת:** הדגש כי שיקולי יעילות אינם גוברים על הצורך לחקר האמת, גם במחיר של עיכוב מסוים, מהווה חיזוק לעיקרון זה. * **הקלת הנטל על המבקשים:** על ידי קבלת הערעור, בית המשפט המחוזי אפשר את הכנסת הראיה הרלוונטית (תצהירו של עד נוסף) ובכך קידם את יכולתם של המבקשים להוכיח את תביעתם. **5. סיכום:** פסק הדין מהווה דוגמה להתערבות מוצדקת של ערכאת ערעור בהחלטה דיונית של הערכאה הדיונית, כאשר נראה כי נפלה שגגה בהחלטה או כי היא אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות היסוד של הצדק, חקר האמת ויעילות הדיון, ובפרט על רקע החרגת ההחלטה מתחולת הכלל של אי-מתן רשות ערעור. ההחלטה מדגישה את החשיבות הרבה שבית המשפט מייחס לגישה דיונית גמישה, המאפשרת לבעלי הדין להציג את מלוא ראיותיהם, במיוחד כאשר הדבר נעשה תוך שיתוף פעולה מצד הצד שכנגד ואינו גורם לעיכוב משמעותי או פגיעה בלתי מידתית.