ת"א 23814-05-19

תקציר

הנתבעים, גב' כהן, לימור ויוסף, שכרו את שירותיהם של התובעים, גב' נטלי חדד ומר אופיר ארוך, על מנת שימציאו להם דירה לרכישה. התובעים הראו לנתבעים מספר נכסים, ביניהם דירה בבעלות משפחת ויטנר, בה ביקרו הנתבעים ביום 10.1.2017. הנתבעים טענו כי נאמר להם שהדירה מיועדת להשכרה בלבד ולא למכירה. עם זאת, התובעים ובני הזוג ויטנר העידו כי הדירה אכן עומדת למכירה, והנתבעים ידעו זאת טרם ביקורם בנכס. התובעים אף הציגו ראיות לכך שהוצגו לנתבעים "פרויקטים על הנייר" אחרים, הסותרים את טענת הנתבעים כי הם רצו רק דירה עם חזקה מיידית. מספר ימים לאחר הביקור בדירת ויטנר חתמו הנתבעים על חוזה למכירת דירתם הנוכחית והודיעו לתובעים כי ברצונם לשכור את דירת ויטנר. לאחר מכן שכרו הנתבעים את הדירה ובמהלך תקופת השכירות המשיכו לחפש דירה חדשה לרכישה בעזרת התובעים. בסופו של דבר רכשו הנתבעים את דירת ויטנר, אך במחיר נמוך מזה שפורסם במקור, ומבלי לערב את התובעים. התובעים תבעו מהנתבעים דמי תיווך הן בגין עסקאות השכירות והן בגין עסקאות הרכישה. השופט פסק לטובת התובעים, וקיבל את טענתם כי הם היו הגורם היעיל לרכישת הדירה בסופו של דבר. השופטת ציינה כי הנתבעים הסתירו את כוונתם לרכוש את דירת ויטנר והוציאו את התובעים מהמשא ומתן, למרות שהתובעים המשיכו לחפש עבורם דירות. השופטת הורתה לנתבעים לשלם לתובעים 88,452 ש"ח דמי תיווך בגין עסקת הרכישה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.1.2019. כמו כן הורה השופט לנתבעים לשלם לתובעים אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪. עם זאת, השופט דחה את תביעת התובעים לדמי תיווך בגין עסקת השכירות, שכן לא היה הסכם חתום לכך, והורה על מחיקת חלק זה של התביעה.